©2019 by Sefer HaOmer ספר העומר. Proudly created with Wix.com

  • White Facebook Icon
Reading with Coffee

Welcome to Sefer HaOmer ספר העומר

A journey that began with the Omer and is now continuing into the second half of the twentieth century, and the books that helped make modern science fiction, fantasy and horror what it is today.

Search
  • Yehoshua Paul

1958. המרוץ לחלל, נאס"א והוצאות ממשלתיות. ג'יימס בליש כותב את A Case of Conscience.

אזהרה! הסקירה הזאת כוללת הרבה ספוילרים.

ויליאם הייוארד פיקרינג, ג'יימס ואן אלן ווורנהר ואן בראון מציגים מודל בקנה מידה מלא של אקספלורר 1 במסיבת עיתונאים בווישנגטון די. סי. לאחר שהתקבל אישור שהלווין נמצא במסלול מעל כדור הארץ.

"כל הידע עוברת דרך שני השלבים, הלידה של העובדות מתוך הרעש וההתפוגגות חזרה לרעש. התהליך הזה יצר אבחנות שההבדלים ביניהן נעשו דקות יותר ויותר. התוצאה היתה סדרה אינסופית של אסונות תיאורטיים". (ג'יימס בליש, A Case of Conscience).

ב-31 בינואר, ארה"ב משגרת את אקספלורר 1, הלוויין המלאכותי השלישי המשוגר בהצלחה לחלל. השתיים הראשונים הם ספוטניק 1 וספוטניק 2 של ברית המועצות. ארה"ב מפסידה במרוץ לחלל והיא צריכה לגשר את הפער מהר.

השיגור של לוויני ספוטניק לחלל היא נצחון תעמולה ענק עבור ברית המועצות ובעלות בריתה. הם הדגימו בהצלחה שהם יכולים לשגר אובייקטים לחלל ושהרקטות שלהם, עם מטען גרעיני, מסוגלות להגיע לארה"ב - וזה כבר מתחיל להפחיד.

התקשורת האמריקאית, מתוקף תפקידה, מעוררת פאניקה בקרב הציבור הרחב. עם זאת, הנשיא אייזנהאואר לא באמת מודאג. מבחינתו, ספוטניק היא הישג מדעי, לא איום צבאי, ואתגר שארה"ב צריכה להתגבר עליו "בתושיה ונחישות" - וזה מה שהיא עושה.

הנשיא מייסד את נאס"א מכיון שהוא רוצה גוף אזרחי נפרד, שאין לו זיקה צבאית, שיקח על עצמו את האחריות לניהול כל הפעולות הקשורות לחלל החיצון. מבחינתו, חקר החלל היא מטרה מדעית ראויה ולא אמצעי לנצח בו את המלחמה הקרה. סוכנות ייעודית תוכל לתאם ולנהל את כל המחקר, הפיתוח והתפעול של תכנית החלל האמריקאית - עכשיו עדיפות לאומית גבוהה.

ההשקעה העצומה בחקר החלל היא אמנם מאד פופולרית, אבל גם שנויה במחלוקת. יש הרבה מדענים מודאגים. הם חוששים שהתקצוב הממשלתי יבוא על חשבון חקר מדעי שלא קשור לחלל. רבים בקהילה השחורה היו מעדיפים שהקונגרס ישקיע קצת פחות בחלל והרבה יותר בסיוע לעשירון התחתון. גם חלקים מהעולם הנוצרי מתנגדת מכיוון שהמסע לחלל היא נגד רצון האל. עד 2049, הכנסיה הקתולית לפחות, תשנה את דעתה.

החלל החיצון מכיל הרבה מאד כפירות שהאנושות בשלב כלשהו תצטרך להתמודד עמן. את חלקן ניתן ליישב בקלות עם ההשקפה הקתולית, אבל רבים אחרים לא. ג'יימס בליש חוקר כפירות אלו לעומק בספרו A case of conscience.

הכריכה של המהדורה הראשונה של A Case of Conscience

"דיברתי אמת. אי אפשר לחזור מהאמת." (ג'יימס בליש, The Thing in the Attic)

ג'יימס בנג'מין בליש (1921-1975) היה סופר מדע בדיוני אמריקאי שהתחיל את הקריירה שלו כפאנבוי וטרול לפני שהתבגר והפך לסופר מעשי ומבקר ספרות פלפ. כהכרה על תרומתו לקהילה, הוא קיבל את הזכות לעבד פרקי מסע בין כוכבים לסיפורים קצרים ולכתוב את הספר Spock Must Die! (ב-1970).

את הקריירה שלו כפאנבוי, בליש התחיל בגיל 15 כשהוא ייסד את הפנזין The Planeteer. בתקופה הזאת (שנות השלושים) הוא התחיל להגיע למפגשים של ה-Futurians, אחד מאגודות המדע בדיוני הראשונים. זאת גם היתה התקופה שהוא קיבל את הטעימה הראשונה שלו בלהיות טרול מקצועי.

ה-Futurians היו אגודת מעריצי מדע בדיוני. היו להם רעיונות מאד ברורים לגבי הכיוון שאליו הז'אנר צריך לשאוף. פעילים בולטים כמו דונלד א. וולהיים רצו שהפאנדום יהיה יותר מעורב פוליטית וחשבו שצריך לפעול לכינונו של מדינה גלובלית מדעית המבוססת על קומוניזם. בליש החזיק בעמדה הפוכה והגדיר את עצמו כ"פאשיסט על הנייר". הוא חשב שהפאשיזם היא תיאוריה מעניינת, אבל היא מיושמת באופן נוראי. חילוקי דעות אלו הובילו לכמה ויכוחים מאד סוערים שבהם הוסבר לבליש פעם אחר פעם שהוא טועה וזה דירבן אותו להמשיך להציג כל שבוע טיעונים חדשים שיוכלו להצדיק את התיאוריות שלו.

אחרי שסיים את התיכון, בליש התחיל לכתוב מדע בדיוני עבור מגזיני פלפ בהיקף משרה מלאה. כסופר, בליש התאמץ מאד להעלות את הסטנדרטים המאד נמוכים של המדע בדיוני שהתפרסם במגזינים. הוא כתב סדרה של מאמרים תחת שם העט ויליאם אתלינג ג'וניור (William Atheling Junior) שבהם הוא ביקר סופרים ועורכים על שגיאות דקדוק וחוסר הבנה של מונחים מדעיים. מאמרים אלו נאספו בספר The Issue At Hand (ב-1964) ו-More Issues at Hand (ב-1970).

לבליש היתה גישה מאד מעשית כסופר. קודם הוא היה כותב סיפורים קצרים ונובלות ומאוחר יותר הוא היה חוזר אליהם כדי להרחיב או לשכתב את אלו שיצאו הכי טוב או היו מאד פופולריים. הסיפורים המורחבים חשפו את הכשרון של בליש כסופר יחסית עמוק עבור התקופה והז'אנר שבה הוא כתב.

הספר A Case of Conscience היא דוגמה טובה לגישה הזאת. הוא התחיל כנובלה שבליש פרסם במגזין If ב-1953. אחרי שבליש הרחיב את הנובלה לספר באורך מלא, הספר זכה בפרס הוגו ב-1959.

"אני מצפה שבטווח הרחוק כשנגיע אל החומר המהותי של היקום, אנחנו נגלה שאין שם שום דבר - רק כלום הנע בשום-מקום בשום-זמן. ביום ההוא, לי יהיה את אלוהים ולך לא - אחרת לא יהיה הבדל בינינו (ג'יימס בליש, A case of conscience).

הספר מחולק לשני חלקים ומציג שני נרטיבים חופפים. הראשון הוא נוצרי-קתולי: כומר ישועי מבקר בכוכב לכת שעצם קיומו הוא כפירה. השני הוא מסע מחקר: משלחת של ארבע מדענים נשלחת לבדוק האם כוכב לכת מתאים למטרות קולוניזציה. בהמשך הנרטיב הזה הופך לדיסטופי. שני הנרטיבים משולבים היטב אחד בשני. בחלק הראשון השילוב הזה מספק לנו דילמה מרתקת שבחלק השני מיושבת באופן ממש לא משביע רצון (לפי דעתי).

אבל אני מקדים את המאוחר.

הנרטיב הקתולי הוא של האב רמון רואיז-סנצ'ז, רופא וביולוג, שנשלח מטען האו"ם לכוכב הלכת לית'יה כדי לקבוע האם אפשר לפתוח את הכוכב לכת למגע עם בני אדם. השנה היא 2049 ורואיז-סנצ'ז מקווה לסיים את עבודתו מהר כדי שיוכל לחזור לכדור הארץ ולהגיע לרומא עד 2050 - שנה מקודשת שבה האפיפיור יכול להעניק חנינות מאלוהים ולמחול על חטאים.

עבור רואיז-סנצ'ז, אלוהים ומדע משלימים אחד את השני. ביולוגיה היא פעולה דתית כי כל היצורים הם מאלוהים וכל כוכב לכת חדש על כל התגלמויות החיים שבו מהווים הוכחה מחודשת לכוחו של אלוהים לברוא. לית'יה מאתגרת את האמונה הזאת.

כוכב הלכת הוא דמוי גן עדן. יש מעט מאד טורפים והגזעים המקומיים לא צריכים להתחרות על משאבים כי יש בשפע. בראש סולם המזון ניצבים הלית'יאנים, גזע של דמויי-לטאה תבוניים בגובה 3.5 מטר. הלית'יאנים כגזע הם טובים במהותם מסיבות רציונליות. בכל דרך שבה בוחרים לבחון את הגזע הם קיימים במצב של חסד אלוקי - רק שאין להם שום קונצפט של אלוהים. אין טוב בלי אלוהים ובהכרח זה אומר שלית'יה חייבת להיות משהו שונה. עבור רואיז-סנצ'ז אין בזה שום הגיון.

לפי הדוקטרינה הקתולית, הקונצפט של טוב בלי אלוהים הוא בלתי אפשרי. לכן, לית'יה היא בהכרח משהו שהשטן ברא, אבל השטן לא יכול לברוא. הוא יכול רק להשחיט ולהשמיד. הרעיון שהשטן ברא את לית'יה היא כפירה - כפירה שתמנע מרואיז-סנצ'ז לקבל חנינה בשנה המקודשת הממשמשת ובאה. הוא נמצא עכשיו במצב בלתי אפשרי. הוא יודע שהלית'יאנים הם יצירה של השטן, אבל הוא גם יודע שהם טובים. לפני שהוא עוזב את כוכב הלכת, הוא מקבל בהיסוס מתנה מלית'יאני שאיתו הוא התיידד - כד חתום המכיל ביצה.

נרטיב המסע מחקר הוא של שאר המשלחת. הם חלוקים האם לית'יה היא כוכב לכת שיכול להגדיל את מאגר הנשק הגרעיני של כדור הארץ - והאם זאת מטרה ראויה. שני חברי משלחת, קליבר ואגרונסקי, רוצים לפתוח את כוכב הלכת למגע עם בני אדם כדי שניתן יהיה להקים בו מפעל שיספק לכדור הארץ חומרים לנשק גרעיני. החבר השלישי, מיכליס, מתנגד. עלות השינוע וההעברה של החומרים חזרה לכדור הארץ תוביל לפשיטת רגל גלובלית ובניית מפעל בלית'יה תחשוף את הילידים לכל הרוע של קולוניזיציה. לא צריך להיות קתולי כדי להבין למה מהלך כזה הוא פסול. רואיז-סנצ'ז מצדד עם מיכליס מסיבות דתיות והוועדה תקועה.

בחלק השני של הספר, הסיפור התחיל להתדרדר עבורי. חלק זה די נוטש את רואיז-סנצ'ז ונרטיב המסע-מחקר מוחלף בנרטיב הדיסטופי של כדור הארץ בשנת 2050. מדובר בשינוי מאכזב שמחליש מאד את הנרטיב הקתולי שהוא עכשיו הרבה פחות נוכח בסיפור.

כשהביצה שרואיז-סנצ'ז הביא אתו לכדור הארץ בוקעת, הקביעה שלו שלית'יה היא יצירה של השטן מתבררת לכאורה כאמיתית. הלית'יאני, אגטוורשי, מתבגר מהר מאד וברגע שהוא משיג את העצמאות שלו הוא מתחיל לחרחר מהומות ומוביל להתרסקות כללית של החברה האנושית.

במקום המוגבל שמוקדש לכומר בחלק זה, אנחנו לומדים על הפתרון של האפיפיור לדילמה הדתית שלית'יה מייצגת. כוכב הלכת הוא אולי תעתוע ורואיז-סנצ'ז היה צריך לנסות לגרש אותו באמצעות טקס גירוש שדים (Exorcism). מבחינתי, זה פתרון די חלש לבעיה הדתית כי כל הדילמה התיאולוגית נשללת בקלות ומוחלפת בטקס דתי, כשהטקס הספציפי הזה ממש לא מתאים בספר מדע בדיוני. מדובר במשהו שמחליש מאד את הדילמה הקתולית שהוצגה באופן כל כך מרתק בחלק הראשון של הסיפור.

בסופו של דבר, יש לי רגשות מאד מעורבים לגבי הספר הזה. אם אתם אוהבים סיפורים שמשלבים בין דת למדע בדיוני, רוצים ללמוד יותר על הכנסיה הקתולית או נהנים מויכוחים בין דת למדע, הייתי נותן לספר הזה הזדמנות. אם אתם רק מחפשים ספר מדע בדיוני מקורי ומעניין, הייתי מוותר עליו או קורא רק את החצי הראשון (הנובלה המקורית שבליש כתב). אני נופל לקטיגוריה הראשונה אז לא הייתה קורא לספר הזה פספוס, אבל הוא בהחלט אכזב אותי ביחס למה שציפיתי לקבל.

#המסעממשיך




  • Yehoshua Paul

1957. Both the American Mafia and the Irish Republican Army suffer major setbacks. Fritz Leiber writes Two Sought Adventure.

“The quick, daily glance into the half darkness became an integral part of his life.” (Fritz Leiber).

1957 was a pretty rough year for La Cosa Nostra, the American Mafia.

By the end of the year, most of the mob’s leaders will have charges brought against them, and many of them will be forced to relocate their base of operations to a federal prison.

In Northern Ireland, the Irish Republican Army (IRA) is in the midst of a guerilla campaign, “Operation Harvest.” The goal of the campaign is to overthrow British Rule and create a United Ireland.

341 attacks against military and infrastructure take place that year; the most dramatic being a failed attack on a Royal Ulster Constabulary (the Irish police force) barracks in the village of Brookeborough.

14 people participate in the attack, which initially targets the wrong building. The bomb they, eventually, place on the correct building fails to explode. One of the grenades they throw bounces back and damages their truck. To top it all off, the group parks the damaged truck in a location that places them in the field of fire of a machine gun, which mortally wounds two men: Fergal O'Hanlon and Seán South.

The Mafia setbacks, especially the Appalachin meeting, will be later depicted in numerous movies, such as Goodfellas and Analyze This. Two famous ballads will be written for the dead IRA members, who became martyrs for the cause: “Seán South From Garryowen” and “The Patriot Game.”

As far as I’m concerned one common thread connects the setbacks suffered by both organizations: the absence of Fritz Leiber’s Fafhrd and The Grey Mouser. If those two infamous rogues had been involved, things would have turned out very differently for both organizations.

“I'll never stop writing. It's one occupation in which being crazy, even senile, might help.” (Fritz Leiber, The Best of Fritz Leiber)

Fritz Reuter Leiber Jr. (1910-1992) was an American writer of fantasy, horror and science fiction. He was also a poet, actor, playwright and chess expert. Most importantly though, he was the father of the Sword and Sorcery fantasy sub-genre, having coined the term in 1961.

Leiber was the son of two actors, Fritz Leiber (IMDB occasionally mixes up father and son) and Victoria Bronson Leiber. Leiber the son began his career acting with his parents while simultaneously pursuing a literary career.

In 1936, he initiated a brief correspondence with H. P. Lovecraft who encouraged and influenced Leiber’s literary development before he passed away, having succumbed to malnutrition and small intestine cancer.

Leiber continued writing. His greatest output was during the forties and fifties when he produced, according to Poul Anderson (award winning science fiction author), "a lot of the best science fiction and fantasy in the business."

In 1969, Leiber’s wife, Jonquil passed away, and he succumbed to alcoholism, a disease which took him many years to recover from. At the end of his mourning period, he produced Our Lady of Darkness, an urban fantasy about a horror writer who is recovering from alcoholism following the death of his wife.

I was strongly tempted to review this book or one of the other horror novels he wrote because the horror genre included some of his greatest work. For example, there is Conjure Wife, a book which tells the story of a college professor who discovers that his wife, and in fact all women, are secretly witches. However, I couldn’t ignore what is arguably his greatest legacy, Fafhrd and the Grey Mouser, the two characters who will have the strongest influence on the future Dungeons and Dragons game.

“Better freedom and a chilly road than a warm hearth and servitude.” (Fritz Leiber)

Fafhrd and the Grey Mouser are two sword and sorcery heroes who Leiber wrote in order to produce some fantasy heroes that actually behaved like human beings. Previously, popular fantasy heroes in the United States followed the templates created by Robert E. Howard’s Conan and Edgar Rice Burroughs’ Tarzan.

Fafhrd is an almost seven-foot tall practical-minded northern barbarian, skilled at swordsmanship, shooting from horseback, sailing and singing. The Mouser is a small, five foot tall thief, gifted in ventriloquism, taking down bandits with his slingshot, and finding the profit in every venture.

Both characters are rogues who enjoy spending their time drinking, wenching, brawling, stealing and gambling and tend to not be fussy over who they hire themselves out to – basically, typical adventurers. And their stories are probably the most important item in "Appendix N" of the Advanced Dungeons and Dragons Dungeon Master’s Guide.

“‘By the hedgehog,’ said the smaller, grinning wickedly, ‘but they’ll think twice before they play at ambuscades again!’” (Fritz Leiber, "The Jewels in The Forest")

The first collected edition of Fafhrd and the Grey Mouser is Two Sought Adventure, published by Gnome Press in 1957. The book contains seven short stories all of which had previously appeared in pulp magazines. The first story is “The Jewels in the forest”, an expanded and renamed version of Leiber’s first published short story “Two Sought Adventure” (1938).

The two heroes like to hang out in the fictional city of Lankhmar, where “subtlety is a way of life and treachery a tradition” – and crossing the thieves guild is a duty. While gambling in the Silver Eel tavern, the two are placed under a curse and sent on a perilous mission to the Bleak Shore. Surviving and getting back will take them through four short stories in which they avoid being eaten, discover a sunken land, defeat a pack of ravenous spirits and take down a cult. Once, they get back to Lankhmar, they’ll be able to focus on making a profit.

The stories themselves are very dated and I’m not sure how much the modern fantasy reader will enjoy them. Fafhrd and the Grey Mouser move about in a typical fantasy world. However, they rely on their wits and skills to survive and thrive, and have no special powers to brag of. These days it seems as though all characters need to either start out with or later acquire some magical artifact or skill that enables them to cheat the laws of physics. Leiber wasn’t that nice and it’s good to be reminded that you don’t have to use magic to win fights (kids these days).

The action itself is fast paced, and although not gripping, you still need to pay close attention to everything that is going on.

Reading this book, with its cracking pages, brought back to me a strong sense of nostalgia for my D&D days which I never really had (adventure here, adventure there but never a long term campaign).

If you’re an old school roleplayer like me, I strongly recommend getting your hands on some Fafhrd and the Grey Mouser short stories. They carry with them a strong blast from the past.

Today these stories can be found in the Swords series, which comprise:

  • Swords and Deviltry

  • Swords Against Death

  • Swords in The Mist

  • Swords Against Wizardry

  • The Swords of Lankhmar

  • Swords and Ice Magic

  • The Knight and Knave of Swords

If you enjoy audio books, Neil Gaiman narrates several of the volumes so that’s an added bonus.

I look forward to reading the fan fiction that you will write describing these characters adventures with the American Mafia and the IRA, and in the meantime, I’ll start imagining.

#Seferhaomer2

  • Yehoshua Paul

1957. המאפיה האמריקאית והמחתרת האירית נוחלות כמה תבוסות גדולות. פריץ לייבר מפרסם את Two Sought Adventure.


"המבט היומי החטוף אל אפילת השקיעה הפך להיות חלק אינטגרלי מחייו." (פריץ לייבר, "Smoke Ghost").

1957 היא שנה מאד קשה ללה קוזה נוסטרה, המאפיה האמריקאית.

עד סוף השנה, רוב ראשי הפשע של המאפיה יקבלו כתבי אישום ורבים מהם יצטרכו להעביר את בסיס הפעילות שלהם לכלא פדרלי.

בצפון אירלנד, המחתרת האירית (ה-IRA) נמצאת בעיצומו של קמפיין גרילה, "Operation Harvest". מטרת הקמפיין להפיל את השלטון הבריטי ולאחד את אירלנד.

במהלך השנה, הארגון מבצע 341 מתקפות נגד מטרות צבאיות ותשתיתיות. המתקפה הכי דרמטית היא נסיון כושל לפשוט על תחנת משטרה בעיירה ברוקבורו.

14 אנשים משתתפים במתקפה, כמות סטנדרטית של יחידת גרילה בארגון. בהתחלה הקבוצה נוסעת לבנין הלא נכון. לאחר שהם מאתרים את הבנין הנכון, הפצצה שהם מניחים מסרבת להתפוצץ. אחד הרימונים שהם זורקים פוגע בבניין ונופל בחזרה מתחת למשאית שבה הם מסתתרים. השיא מגיע כשהקבוצה חונה את משאית הבריחה בטווח הירי של תת מקלע שפוצע אנושות שני אנשים מהיחידה: פרגל או'הנלון ושון סאות'.

התבוסות של המאפיה, בעיקר מפגש אפאלאצ'ין, יוצגו בסרטי קולנוע עתידיים כמו החברה הטובים ובואו נדבר על זה. שני בלדות פופולריות ייכתבו עבור חברי המחתרת האירית שנפלו: “Seán South of Garryowen” ו- "The Patriot Game".

מבחינתי יש חוט אחד משותף שמחבר בין התבוסות ששני הארגונים נוחלים: היעדרותם של הדמויות המפורסמות של פריץ לייבר, פאפהרד והעכברן האפור. אם שתי הדמויות האלה הידועות לשמצה היו מעורבות הדברים היו נראים מאד שונה עבור שני הארגונים.

"אני אף פעם לא אפסיק לכתוב. זהו אחד המקצועות שבהן זה עוזר להיות משוגע, ואפילו סנילי." (פריץ לייבר, The Best of Fritz Leiber)

פריץ רויטר לייבר ג'וניור (1910-1992) היה סופר פנטזיה, מדע בדיוני ואימה אמריקאי. הוא גם היה משורר, שחקן קולנוע, שחקן תיאטרון ומומחה שחמט. הכי חשוב: הוא היה אבי החרב והכושפות (מונח שהוא עצמו טבע ב-1961), תת-ז'אנר של פנטזיה.

סיפוריו מככבים בעמודי השער של המגזינים למעלה.

ההורים של לייבר היו שחקני קולנוע: פריץ לייבר (IMDB לפעמים מחליף בין האבא לבן) וויקטוריה ברונסון לייבר. לייבר הבן התחיל את קריירת המשחק שלו עם הוריו במקביל לקריירה הספרותית שלו.

ב-1936, הוא התחיל להתכתב עם ה. פ. לאבקרפט שעודד את הכתיבה שלו והשפיע על ההתפתחות הספרותית שלו לפני שנפטר מתת תזונה וסרטן המעי הגס.

לייבר המשיך לכתוב. התפוקה הגדולה ביותר שלו היתה בשנות הארבעים והחמישים שבהן יצר, לפי פול אנדרסון (סופר מדע בדיוני עטור פרסים), "הרבה מהמדע בדיוני והפנטזיה הכי טובים בתעשיה."

ב-1969, אשתו של לייבר, ג'ונקיל, נפטרה והוא נהפך לשיכור. לקח ללייבר הרבה מאד שנים להתגבר על מחלת האלכוהוליזם ובסוף התקופה הוא חיבר את Our Lady of Darkness, פנטזיה אורבנית על סופר אימה המחלים מאלכוהוליזם בעקבות מות אשתו.

מאד התפתיתי לסקר את הספר הזה או את אחד מספרי האימה האחרים שהוא כתב מכיון שהרבה מהכתיבה הכי טובה שלו נמצאת בז'אנר האימה. לדוגמא, הספר Conjure Wife שמספר על פרופסור במכללה שמגלה שאשתו, ובעצם כל הנשים, מחביאות את היותן מכשפות. עם זאת, לא יכלתי להתעלם משתי הדמויות שהן כנראה המורשת הכי גדולה שלו: פאפהרד והעכברן האפור. לדמויות אלו תהיה ההשפעה הכי משמעותית על משחק המבוכים ודרקונים העתידי.

"עדיפים חירות ודרך קרה מאשר אח חם ועבדות." (פריץ לייבר)

פאפהרד והעכברן האפור הם שני גיבורים מז'אנר החרב והכושפות שלייבר כתב במטרה לייצר גיבורי פנטזיה שאשכרה התנהגו כמו בני אדם אמיתיים. לפני זה, דמויות פנטזיה פופולריות בארה"ב נכתבו לפי הטמפלייטים של קונאן הברברי וטרזן.

פאפהרד הוא ברברי בגובה 2 מ' בערך שנוטה לחשוב באופן מאד מעשי. הוא מיומן בלחימה בחרב, יריית חצים תוך כדי רכיבה, שיט ושירה. העכברן הוא גנב צנום בגובה מטר וחצי שמיומן בדיבור מהבטן, חיסול שודדים באמצעות מקלעת ואיתור הרווח בכל הרפתקה.

שתי הדמויות הם נבלים שנהנים לבלות את זמנם בלהשתכר, לגנוב, להמר, להתחיל עם ברמניות, ולהלחם בתגרות פונדק, והם נוטים להיות לא יותר מדי בררנים לגבי האופי של מי שרוצה לשכור את שירותיהם – בקיצור, הרפתקנים טיפוסיים. סדרת הסיפורים שלהם היא כנראה השורה הכי חשובה בנספח N של מבוכים ודרקונים מורחב – המדריך לשליט המבוך.

"'חי הקיפוד', אמר הקטן וחייך ברשעות 'הם יחשבו פעמיים לפני שישחקו במארבים שוב!'" (פריץ לייבר, "The Jewels in The Forest")

אסופת הסיפורים הראשונה של פאפהרד והעכברן האפור היא Two Sought Adventure שיצא לאור ב-1957 ע"י חברת Gnome Press. הספר מכיל שבע סיפורים קצרים שכולם הופיעו לפני כן במגזיני פלפ. הסיפור הראשון הוא "The Jewels in the Forest" גירסה מורחבת עם שינוי שם של הסיפור הקצר הראשון של לייבר שראה אור ב-1938: "Two Sought Adventure".

שני הנבלים אוהבים להעביר את זמנם בעיירה הבדיונית לנקמר שם "מרמה היא דרך חיים ובוגדנות היא מסורת" – ולהסתכסך עם גילדת הגנבים היא חובה. בעת הימורים בפונדק הצלופח הכסוף, שתי הדמויות חוטפות קללה ונשלחות אל החוף השומם במשימה הרת גורל. יקח להם ארבעה סיפורים קצרים לשרוד ולחזור חזרה לעיר. בדרך הם יצטרכו לא להטרף, לגלות ארץ טבועה, להביס להקת רוחות רעבה ולהשמיד כת. ברגע שהם יחזרו ללנקמר, הם יוכלו להתמקד בלהפיק כמה רווחים.

הסיפורים עצמם הם מאד מיושנים ואני לא בטוח כמה קורא הפנטזיה המודרני יהנה מהם. פאפהרד והעכברן האפור מסתובבים בעולם פנטזיה טיפוסי. עם זאת, הם נשענים על השכל והמיומנויות שלהם כדי לשרוד ולשגשג ואין להם שום כוחות מיוחדים. היום נדמה שכל הדמויות חייבות להתחיל עם או לצבור בהמשך חפץ קסום או יכולת מיוחדת המאפשרת להן להתעלם מחוקי הפיזיקה. לייבר לא היה כזה נחמד, וטוב להזכר שלא חייבים להשתמש בקסמים כדי לנצח קרבות (ילדים היום).

האקשן עצמו הוא מהיר, אבל לא סוחף, ועדיין צריך לשים לב לכל שורה כדי לא לפספס כלום.

קריאת הספר הזה, עם דפיו הסדוקים, גרמה לי להתגעגע לימי המבוכים ודרקונים שלי שאף פעם לא באמת חוויתי (הרפתקה כאן, הרפתקה שם, אף פעם לא השתתפתי בקמפיין ארוך טווח).

אם אתם שחקן תפקידים זקן כמוני, אני ממליץ בחום לנסות להשיג חלק מהסיפורים של פאפהרד והעכברן האפור. הם מביאים איתם משב רוח חזק מהעבר.

כיום ניתן לאתר את הסיפורים האלו בסדרת החרבות שכוללת את:

אם אתם נהנים להאזין לספרי אודיו, ניל גיימן מקריא הרבה מהכרכים כך שזה בונוס נוסף.

אני מחכה לקרוא בכליון עיניים את הפאנפיקשן שאתם הולכים לכתוב שיתאר את ההרפתקאות של דמויות אלו עם המאפיה האמריקאית והמחתרת האירית. בינתיים אני מתחיל לדמיין.

#ספרהעומר2

 
 

Contact

Thanks for your interest in Sefer HaOmer. For more information, feel free to get in touch and I will get back to you soon!

Book Shelf