©2019 by Sefer HaOmer ספר העומר. Proudly created with Wix.com

  • White Facebook Icon
Reading with Coffee

Welcome to Sefer HaOmer ספר העומר

A journey that began with the Omer and is now continuing into the second half of the twentieth century, and the books that helped make modern science fiction, fantasy and horror what it is today.

Search
  • Yehoshua Paul

1959. Iconic movies. The Nun’s Story. Italo Calvino writes The Nonexistent Knight.

“Apart from religious ceremonies, triduums, novenas, gardening, harvesting, vintaging, whippings, slavery, incest, fires, hanging, invasion, sacking, rape and pestilence, we had no experience. What can a poor nun know of the world?” (Italo Calvino, The Nonexistent Knight)

On January 29, Walt Disney releases Sleeping Beauty, his 16th full length animated film, and last adaptation of a fairy tale. It is one of many iconic movies that comes out this year:

There is a lot to say about these movies. Ben Hur has an epic film and an epic set – over 200 camels and 2,500 horses are used in the shooting of the film, and there are roughly 10,000 extras. It also has an epic star in Charlton Heston who gets to show off his skill as a Jewish prince, a galley slave and chariot racer.

Some like it hot, is probably the greatest comedy of all times, and shows, yet again, that Marilyn Monroe can seduce pretty much anyone no matter what she’s not wearing. It’s also groundbreaking in that it features two men in drag competing for her attention. Her ukulele scenes are a must watch!

My current favorite, though, is The Nun’s Story starring Audrey Hepburn as Gabriel Van Der Mal, a young Belgian woman who decides to enter a convent and become a nun, Sister Luke. The movie is a faithful adaptation of a book with the same name written by Kathryn Hulme.

An immense amount of research was put into this movie. The screenplay was sent to Rome for review. To prepare for the role, Hepburne met with both Hulme and Mary Louise Habets, the inspiration for the book and film. The three of them spent a lot of time together and became known as “the 3-H club.” Their friendship will last long after the movie is released.

This research more than pays off as we get to see some very detailed scenes of Sister Luke’s training as a nun. These scenes manages to faithfully convey the sacrifices required, and why this path is not for everyone. The clergy in this movie are very much human beings. They have put their faith before themselves and the world; but it is a faith that requires them to help and heal others. It is a very fine line, and the movie walks it excellently.

Sister Luke is an intelligent, dedicated woman. All she wants to do is to help others while being true to herself, to her sisters and to God. She is the complete opposite of Sister Theodora, the nun who narrates Italo Calvino’s satirical novel, The Nonexistent Knight.

“These interpreters, by tacit agreement, on both sides, were not to be killed.” (Italo Calvino, The Nonexistent Knight)

Italo Calvino (1923 – 1985) was an Italian journalist and writer of short stories and novels who was greatly admired in Britain, Australia and the United States.

Calvino was one of those people who was born to be a reader. His father was a tropical agronomist and botanist who also taught agriculture and floriculture. His mother was a botanist and university professor. Growing things and science was the family business. Calvino, though, preferred to read books.

After high school, he enrolled in the University of Turin, and studied agronomy to please his family. This was the period of World War II, and that pretty much disrupted everything. Calvino refused military service, and at his mother’s encouraging, entered the Italian resistance. He fought in the Italian Alps for twenty months until May 8, 1945 – V-E day, and then he started writing.

Initially, he wrote short stories in his spare time, while completing his Master’s Thesis on Joseph Conrad. From there, he graduated to writing full length novels, starting with The Path to The Nest of Spiders (1947), and then three more realist novels, which Calvino considered to be defective. This lead to a journey of self-discovery, which culminated in the realization that instead of writing the books he felt he should be writing, he should write the books he wanted to read: “the sort by an unknown writer, from another age and another country, discovered in an attic”.

This realization lead Calvino to fabulism, a mixture of the fantasy and fable genres. In 1951, at age 28, he wrote The Cloven Viscount, what became the first volume in his Our Ancestors trilogy. The novel tells the story of an Italian nobleman who is split into two people by a cannon shot – the good and bad sides of his personality.

In 1957, The Soviet Union invaded Hungary, and Calvino became disillusioned with politics and ideologies. This inspired him to write the second volume in his trilogy, The Baron in The Trees. The book is an allegorical fantasy and tells the story of a boy who climbs a tree with the intention of never coming down. The final volume in this trilogy, is the novella, The Nonexistent Knight.

“‘And how do you do your job, then, if you don’t exist?’ ‘By will power’, said Agilulf, ‘and faith in our holy cause!’” (Italo Calvino, The Nonexistent Knight)

The novella is a satirical fantasy story in which Calvino sets out and succeeds in shattering pretty much any and every romantic notion the reader may have had about war. The two World Wars, the Cold war, the Korean war, countless civil wars and Soviet invasions should have already gotten this point across, but Calvino wasn’t willing to take the risk.

The story is about Agilulf, a holy Paladin, serving in Charlemagne’s army, fighting the holy fight against the infidels. Agilulf, doesn’t exist. He’s an empty suit of armor who exists through willpower and faith. There is no need for a mortal body to kill non-believers. For Agilulf, the body is an unnecessary distraction that requires food, sleep, and social skills. As a suit of armor, the paladin can focus all his attention on what is truly important – army regulations.

Agilulf has memorized every letter of every rule written for conducting wars and he can, and often does recite them verbatim to whoever doesn’t ask for the information. He can tell you how to file a request with the Superintendency of Duels, Feuds and Besmirched Honor, instruct knightly aspirants on the best way to inspect kitchens, and unintentionally seduce women by making their bed.

The narrator of Agilulf’s story is Sister Theodora, a nun who is introduced in chapter 4. Her penance is to write stories, and she does this through occasional research, gossip, and a very active imagination, which is the only way you can tell the story of someone who doesn’t exist.

“One can never be sure of saving one’s soul by writing.” (Italo Calvino, The Nonexistent Knight)

I enjoyed this book a lot. It makes fun of pretty much everything, and shatters most of the popular tropes.

Some examples:

  • The fool is actually insane. It doesn’t stop him from delivering profound advice, such as: “All is soup!”

  • A young man joins the army to avenge his father. Bureaucrats try and get him to settle for three majors or four captains.

  • A young woman joins the army as a knight. She can outfight all her male counterparts. However she is a slob, and is passionately in love with Agilulf because he doesn’t exist.

  • Forbidden love is resolved through a very convoluted set of circumstances leading to a pretty disturbing happily ever after.

And I can go on. I would not be surprised to discover that Calvino was one of Terry Pratchett’s sources of inspiration (although, I have no actual idea). This story reveals a level of genius very rarely encountered outside of insane asylums. The novel is a stand-alone story so you don’t need to read the other books first. Regardless, I plan on seeking them out, but first I’ve got some movies that need rewatching.

#thejourneycontinues. ***** P.S. We've finished a decade! Next week, I'll be writing a Welcome to the Sixties post in which I introduce the decade and how it influenced the development of science fiction and fantasy.

  • Yehoshua Paul

1959. סרטים איקונים. סיפורה של נזירה. איטלו קאלווינו כותב את האביר שלא היה ולא נברא. (תורגם באבות אבותינו ע"י גאיו שילוני, ספרית פועלים, 1978; הקיבוץ המאוחד הוציא שוב במהדורה מחודשת ב-2018; וקיים גם כספר עצמאי בהוצאת ספריית תרמיל, 1985).

"ולבד מטכסי-דת, תפילות, תחינות, עבודות-שדה, קצירים, בצירים, הלקאות-עבדים, גילויי-עריות, שריפות, תליות בחבל, פלישות צבא זר, ביזות, מעשי-אונס, מגיפות - לבג מכל אלה אנחנו לא ראינו דבר. ומה תוכל נזירה עלובה לדעת על העולם הגדול?" (איטלו קאלווינו, האביר שלא היה ולא נברא)

ב-29 לינואר, וולט דיסני מוציא לאקרנים את היפהפייה הנרדמת, סרט האנימציה ה-16 שלו באורך מלא והעיבוד האחרון שלו של סיפור אגדה. הסרט הזה הוא רק אחד מהסרטים האיקונים שיוצא השנה. יש גם את:

יש לי המון מה להגיד על הסרטים האלו, אבל אני מוגבל לפוסט אחד.

בן חור הוא סרט אפי עם סט בקנה מידה אפי - מעל 200 גמלים ו-2,500 סוסים משתתפים בסרט ויש בערך 10,000 ניצבים. לסרט יש גם כוכב אפי, צ'רלטון הסטון, שמקבל הזדמנות להפגין את יכולותיו כנסיך יהודי, כעבד ספינות, וכמתחרה בתחרות כרכרות מקצועית.

חמים וטעים, הוא כנראה אחת הקומדיות הכי טובות בכל הזמנים ומצליח להוכיח, שוב, שמרילין מונרו מסוגלת לפתות בערך כל גבר ללא קשר למה שהיא לא לובשת. הסרט גם פורץ המון גבולות בכך שהדמויות הראשיות הן שני גברים לובשי דראג שמתחרים על תשומת לבה של מונרו. סצנת היוקולילי של מונרו היא צפיית חובה!

עם זאת, הסרט האהוב עלי כרגע הוא סיפורה של נזירה בכיכובה של אודרי הפבורן כגבריאל ואן דר מאל, אשה בלגית צעירה שמחליטה להפוך לנזירה, האחות לוק. הסרט הוא עיבוד נאמן לספר באותו השם מאת קתרין הולם.

המון מחקר הושקע בסרט הזה והתסריט נשלח לרומא לביקורת. כדי להתכונן לתפקיד, הפבורן נפגשה עם הולם ומארי לואיז האבטס, האשה עליה מבוסס הספר. שלשתן בילו המון זמן ביחד וכתוצאה זכו לכינוי "The 3-H Club". החברות שלהן תחזיק מעמד הרבה אחרי שהסרט ישוחרר.

המחקר יותר ממשתלם ואנחנו כצופים זוכים לראות סצנות מאד מפורטות של ההכשרה של האחות לוק כנזירה. סצנות אלו מצליחות להעביר בנאמנות את הקרבנות שהתפקיד תובע ולמה זהו לא משהו שמתאים לכל אחת. אנשי ונשות הכמורה בסרט הן מאד בני אדם. הן שמו את האמונה שלהן לפני עצמן ולפני העולם, אבל מדובר באמונה שתובעת מהן לעזור ולרפא את העולם. זהו קו מאד דק והסרט מצליח להלך עליו באופן מצוין.

האחות לוק היא אישה אינטיליגנטית ומאד מסורה. כל מה שהיא רוצה לעשות זה לעזור לאחרים ולהשאר נאמנה לעצמה, לאחיותיה ולאלוהים. היא ההפך הגמור מהאחות תיאודורה, הנזירה שמספרת את הסיפור בנובלה הסאטירית של איטלו קאלווינו, האביר שלא היה ולא נברא.

"בין שני הצדדים שהמערכה היתה הסכמה שבשתיקה שאין לפגוע במתורגמנים האלה." (איטלו קאלווינו, האביר שלא היה ולא נברא)

איטלו קאלווינו (1923 - 1985) היה סופר ועיתונאי איטלקי שחיבר רומנים וסיפורים קצרים. הוא היה מאד מוערך בבריטניה, ארה"ב ואוסטרליה.

קאלווינו היה אחד האנשים האלו שנולדו לקרוא ספרים. אביב היה אגרונום טרופי ובוטנאי שגם לימד חקלאות וגידול פרחים. אמו היתה בוטנאית ופרופסור באוניברסיטה. גידול דברים ומדע היו העסק המשפחתי. למרות זאת, קאלווינו העדיף לקרוא ספרים.

לאחר התיכון, הוא נרשם לאוניברסיטת טורין ולמד אגרונומיה כדי לרצות את הוריו. זו היתה התקופה של מלחמת העולם השניה וזה די שיבש את הכל. קאלווינו סירב להתגייס לצבא ובעידודה של אמו הצטרף למחתרת האיטלקית. הוא נלחם באלפים האיטלקים למשך עשרים חודשים עד ה-08 במאי, 1945 - יום הנצחון באירופה, ואז הוא התחיל לכתוב.

בהתחלה הוא כתב סיפורים קצרים בזמנו החופשי בזמן שהוא השלים את התזה שלו על ג'וזף קונרד. משם הוא התקדם לרומנים באורך מלא כשהראשון שלו היה שביל קני העכבישים (1947) ואז עוד שלשה ספרים ריאליסטים שקאלווינו החשיב כפגומים. זה הוביל אותו למסע גילוי עצמי שנגמר כשקאלווינו הבין שבמקום לכתוב ספרים שהוא חשב שהוא צריך לחבר, הוא צריך לכתוב ספרים שהוא היה רוצה לקרוא: "הסוג שכאילו נכתבו ע"י סופר לא ידוע, מעידן אחר במדינה אחרת והתגלו בעליית גג."

הגילוי הזה גרם לקאלווינו להתחיל לכתוב בז'אנר הפבוליסטי, שילוב של פנטזיה וסיפורי מעשיות. ב-1951, בגיל 28, הוא הוציא את הרוזן החצוי, הנובלה הראשונה של מה שלעתיד יהיה טרילוגית אבות אבותינו. הרומן מספר על רוזן איטלקי שנחצה לשני אנשים בעקבות פגיעה של כדור תותח - הצד הטוב והצד הרע של האישיות שלו.

ב-1957, ברית המועצות פלשה להונגריה וקאלווינו התפכח מאשליותיו לגבי פוליטיקה ואידיאולוגית. בעקבות זה הוא קיבל את ההשראה לחבר את הכרך השני בטרילוגיה שלו, הברון המטפס. הרומן הוא פנטזיה אלגורית המספרת על ילד שמטפס על עץ מתוך כוונה אף פעם לא לרדת. הכרך האחרון בטרילוגיה שלו הוא הנובלה האביר שלא היה ולא נברא.

"'ואיך אתה משרת בצבא, אם אינך קיים?' 'בעזרת כח הרצון ובעזרת האמונה בצדקת מטרתנו הקדושה!'" (איטלו קאלווינו, האביר שלא היה ולא נברא)

הנובלה היא פנטזיה סאטירית שבה קאלווינו מנסה ומצליח לנפץ את כל האשליות הרומנטיות שאולי יש לקורא על מלחמות. שתי מלחמות העולם, המלחמה הקרה, מלחמת קוריאה ואינסוף מלחמות אזרחים ופלישות סובייטיות היו צריכות כבר להבהיר את הנקודה הזו, אבל קלווינו לא לקח סיכונים.

הסיפור הוא על אג'ילולפו, אביר המשרת בצבאו של קארל הגדול, נלחם את המלחמה הקדושה נגד הכופרים. אג'ילולפו לא באמת קיים. הוא שריון ריק המתקיים באמצעות כח רצון ואמונה. אין שום צורך בגוף בן תמותה כדי להרוג כופרים. עבור אג'ילולפו, הגוף היא הסחת דעת מיותרת הדורשת אוכל, שינה וכישורים חברתיים. כשריון, האביר יכול למקד את כל תשומת לבו במה שבאמת חשוב - נהלים צבאיים.

אג'ילולפו שינן כל אות בכל חוק שאי פעם נכתב עבור ניהול מלחמות והוא יכול, והוא גם נוהג, לדקלם אותם בע"פ לכל מי שלא מבקש את המידע. הוא יכול להסביר איך להגיש בקשה בלשכה לפיקוח על הדו-קרבות, הנקמות הפגיעות במטבח, להדריך אבירים פוטנציאליים על הדרך הכי טובה לערוך ביקורות מטבח, והוא יודע גם איך לפתות נשים שלא במתכוון באמצעות עריכת מיטתן.

האשה שמספרת לנו את סיפורו של אג'ילולפו היא האחות תיאודורה, נזירה שמוצגת לקורא בפרק 4. החובה שלה לכפרת עוונותיה היא לכתוב סיפורים והיא עושה את זה באמצעות מחקר מזדמן, רכילות ודמיון מאד פורה שזאת הדרך היחידה לספר את סיפורו של מי שאף פעם לא נברא.

"לא בטוח הוא שניתן להציל את נפשנו בזכות כתיבה". (איטלו קאלווינו, האביר שלא היה ולא נברא)

מאד נהניתי מהספר הזה. הוא צוחק על די הכל ומנפץ את רוב הטרופים הפופולריים.

כמה דוגמאות:

  • השוטה הוא באמת משוגע. זה לא מונע ממנו להעביר מסרים עמוקים כמו: "הכל מרק!"

  • גבר צעיר מתגייס לצבא כדי לנקום את מות אביו. ביורוקרטים מנסים לגרום לו להתפשר על שלשה רבי-סרנים או ארבעה סרנים.

  • אשה צעירה מתגייסת לצבא כאביר. היא יכולה לכסח את הצורה לכל הגברים האחרים, אבל אין לה מושג איך לסדר את האוהל שלה. היא מאוהבת מעל הראש באג'ילולפו מכיוון שהוא לא באמת קיים.

  • אהבה אסורה מוצאת דרך להתקיים באמצעות שכתוב מסובך של ההיסטוריה, דבר שמוביל לאושר ועושר מאד מטרידים.

ואני יכול להמשיך. לא יפתיע אותי לגלות שקאלווינו היה אחד ממקורות ההשראה של טרי פראצ'ט (למרות שאין לי מושג באמת). סיפור זה חושף רמת גאונות שנדיר להתקל בה מחוץ לבתי משוגעים. הספר עומד בפני עצמו ולא צריך לקרוא קודם את הספרים האחרים בטרילוגיה. אני מתכוון לחפש אותם בכל מקרה, אבל קודם יש לי כמה סרטים שאני צריך לראות שוב.

#המסעממשיך ***** נ.ב. סיימנו עשור. בשבוע הבא יהיה פוסט על שנות הששים ואיך הוא השפיע על התפתחות המדע בדיוני והפנטזיה.




  • Yehoshua Paul

1958. The Space Race, NASA and government spending. James Blish writes A Case of Conscience. Warning! This review contains a lot of spoilers.

William Hayward Pickering, James Van Allen, and Wernher von Braun display a full-scale model of Explorer 1 at a Washington, DC news conference after confirmation the satellite was in orbit

“All knowledge goes through both stages, the annunciation out of noise into fact, and the disintegration back into noise again. The process involved was the making of increasingly finer distinctions. The outcome was an endless series of theoretical catastrophes.” (James Blish, A case of Conscience)

On January 31, the United States launches Explorer 1, the third artificial orbital satellite to be successfully launched into space. The first two were the Soviet Sputnik 1 and Sputnik 2. The United States is losing the Space Race and it has to catch up.

The launch of the Sputnik satellites is a huge propaganda victory for the Soviet Union and its allies. They have successfully demonstrated that they can launch objects into space, and more importantly – their rockets (with nuclear payloads) are capable of reaching the United States.

The media, being the media, induces a panic. However, President Eisenhower is not particularly concerned. In his view, Sputnik is a scientific achievement, not a military threat, and a challenge that America needs to meet with “resourcefulness and vigor” – which it does.

The president creates NASA because he wants a separate civilian agency to take charge of all nonmilitary space related activities. In his view, space exploration is a worthy scientific goal, not a means of winning the Cold War. A dedicated agency will be able to coordinate and manage all the research, development and operations of America’s space program – now a national priority.

The huge investment in space exploration, while popular, is also controversial. Scientists are concerned that the government’s funding is coming at the expense of other non-space-related research. There are many in the Black community who prefer that Congress spend less on space and more on helping the bottom 10%. And a lot Christian leaders worry that space exploration is against God’s will – by 2049, the Catholic Church at least, will change its mind.

Outer space holds many heresies humanity is going to end up having to deal with. Some are easily reconciled in church doctrine. Others are not. James Blish examines them in depth in A Case of Conscience.

First publication of A Case of Conscience, September 1953.

“I’ve spoken the truth. The truth can’t be unsaid.” (James Blish, The Thing in The Attic).

James Benjamin Blish (1921-1975) was an American science fiction author who started his career as a fanboy and troll before maturing into a practical writer and literary critic of pulp magazines. In recognition of his efforts, he was granted the honor of adapting Star Trek episodes into short stories, and writing the original novel Spock Must Die! (1970).

Blish began his career as a fanboy at age 15 when he self-published a fanzine called The Planeteer. During this period (the thirties), Blish attended meetings of the Futurians, an early science fiction society based in New York City. It was during these meetings that he got his first taste of professional trolldom.

The Futurians were a society of sci fi fans. They had very strong opinions on the direction the genre should take. Prominent members, like Donald A. Wolheim believed that the fandom should become more politically active and work towards the creation of a scientific world-state based on communism. Blish held the opposite belief. He defined himself as a “paper fascist” and considered Fascism to be an interesting theory that was applied horribly. These differences lead to some very heated arguments, in which Blish was repeatedly told he was wrong, forcing him to constantly introduce new reasons to justify his theories.

After high school, Blish went on to become a full time fiction writer for pulp magazines. As a writer, Blish did his best to raise the extremely low standards of pulp science fiction. He wrote a series of essays under the pseudonym, William Atheling Jr, in which he criticized authors and magazine editors for bad grammar and misunderstanding scientific concepts. These essays were collected in The Issue At Hand (1964) and More Issues at Hand (1970).

As a writer, Blish had a very practical approach. First he would write short stories and novellas, and later he would revisit and expand the ones that turned out best or were very popular. The expanded stories helped showcase Blish’s talent as a writer of unusual depth for his time period.

A Case of Conscience is a good example of this approach. It began as a novella which Blish published in a 1953 issue of If magazine. After Blish rewrote the story into a full-length novel, it won the Hugo Award for best novel in 1959.

“I expect that in the long run, when we get right down to the fundamental stuff of the universe, we’ll find that there’s nothing there at all—just nothings moving no-place through no-time. On the day that that happens, I’ll have God and you will not—otherwise there’ll be no difference between us.” (James Blish, A Case of Conscience)

The book is divided into two parts, and presents two overlapping narratives. The first is Catholic: a Jesuit priest visits an alien planet whose very existence is heretical. The second is exploration: a commission of four human scientists evaluates a planet for colonization purposes. Later this narrative becomes dystopian. These two narratives are very thoroughly intertwined, which in the first part of the book presents a fascinating dilemma that is very unsatisfyingly resolved in the second part (in my opinion).

However, I am getting ahead of myself.

The Catholic narrative is that of Father Ramon-Ruiz Sanchez, a doctor and biologist, who has been tasked with exploring the planet Lithia to determine whether it should be opened up to human contact. The year is 2049, and Ruiz Sanchez hopes to finish his task quickly so that he can journey back to Earth, and arrive in Rome by 2050 – a holy year in which the Pope offers pardons from God and remission of sins.

For Ruiz-Sanchez, God and Science complement each other. Biology is an act of religion because all creatures are God’s, and each new planet with all its manifestations of life is an affirmation of God’s power. Lithia challenges that belief.

The planet is Eden-like. There are very few carnivores and the native species do not need to compete for resources as they are plentiful. At the top of the food chain are the Lithians, 12 foot tall lizard like sentient beings who are innately good as a species for purely rational reasons. For all intents and purposes, they exist in a state of grace, except the Lithians have no concept of God. Without God, you cannot have good, which means that Lithia must be something different, and that makes absolutely no sense to Ruiz-Sanchez.

According to church doctrine, the idea of good without God is an impossibility. Therefore, Lithia is clearly a creation of Satan, except Satan cannot create. He can only corrupt and destroy. The idea that Satan created Lithia is a heresy, one that will prevent Ruiz-Sanchez from being pardoned in the upcoming holy year, which places him in an impossible position. He knows the Lithians are Satan’s creatures, but he also knows they are good. Before he departs, he reluctantly accepts a gift from a Lithian, a sealed jar containing an egg.

The exploration narrative is that of the rest of the scientific commission. They are divided over whether Lithia as a planet can and should be used to enhance Earth’s nuclear arsenal. Two members, Cleaver and Agronski, want to open the planet up to human contact and build a factory that will supply Earth with materials for nuclear weapons. The other member, Michelis opposes the idea. The cost of transporting the materials back to Earth would bankrupt the planet, and building a factory on Lithia would introduce its inhabitants to the evils of colonization. You don’t need to be a Catholic to see why that would be wrong. Ruiz-Sanchez sides with Michelis, and the committee is deadlocked.

The second part of the book is where the book began to fall apart for me. This section largely abandons Ruiz-Sanchez, and the exploration narrative is replaced with a dystopian one: Earth of 2050. It’s a disappointing change that weakens the Catholic narrative, which is no longer a prominent part of the storyline.

Ruiz-Sanchez’s prediction that Lithia is a creation of Satan seems to come true when the Lithian Egtverchi hatches from the egg the father brought back to Earth. Egtverchi matures quickly, and as soon as he gains his own independence incites mobs and brings about a large scale societal collapse.

In the limited space devoted to the father, we learn that the Pope’s solution to the religious dilemma is pretty simple. Lithia could have been a deception and Ruiz-Sanchez should have banished it by performing an exorcism. As far as resolutions go, it’s pretty weak. The entire theological dilemma is dismissed simply and replaced with a religious ceremony; a ceremony completely out of place in a science fiction novel and one which significantly weakens the Catholic dilemma that the story so brilliantly presented in the first part.

Ultimately, I have very mixed feelings about this book. If you are a fan of stories that combine religion and science fiction, want to learn more about the Catholic church’s doctrines, or enjoy debates between science and religion, I would definitely give this book a shot. If you are just looking for an original and interesting science fiction novel, either skip this book or read only the first half (the original novella Blish published). I fall into the former category so I wouldn’t call this a wasted read, but it was definitely a disappointment all-things considered.

#thejourneycontinues

 
 

Contact

Thanks for your interest in Sefer HaOmer. For more information, feel free to get in touch and I will get back to you soon!

Book Shelf