Reading with Coffee

Welcome to Sefer HaOmer ספר העומר

A journey that began with the Omer and is now continuing into the second half of the twentieth century, and the books that helped make modern science fiction, fantasy and horror what it is today.

Search
  • Yehoshua Paul

1960. ניקסון נגד קנדי. הדיבייט הנשיאותי הראשון. מערכת החינוך האמריקאית. ג'ון הרסי כותב את The Child Buyer.

"אני לא מרוצה כשברית המועצות מייצרת פי שתיים מדענים ומהנדסים מאיתנו. אני לא מרוצה כשרבים מהמורים שלנו לא מקבלים שכר ראוי, או כשהילדים שלנו הולכים לבית הספר במשמרות חלקיות. אני חושב שמגיע לנו לקבל את מערכת החינוך הכי טובה בעולם." (סנאטור ג'ון פ. קנדי)

השנה היא שנת בחירות בארה"ב. הכהונה השנייה של הנשיא אייזנהאואר כמעט נגמרה וסגן הנשיא ריצ'רד ניקסון והסנאטור ג'ון פ. קנדי מנהלים קמפיין חזק כדי לתפוס את מקומו.

לניקסון יש את יתרון הנסיון - גם במדיניות פנים וגם במדיניות חוץ. קנדי הוא צעיר, חסר נסיון ונוצרי קתולי, ואבא שלו היה חבר קרוב של סנאטור ג'ו מקארתי. למזלו הרב, יש לו כריזמה בשפע וזה עוזר לו המון בדיבייטים הנשיאותיים - הראשונים אי פעם להערך בארה"ב. הדיבייטים הם קונצפט חדש ומסתבר שמדובר ברעיון מאד פופולרי. מעל 70 מליון אנשים צופים בשידור החי של הדיבייט הראשון בטלוויזיות (אוכלוסיית ארה"ב באותה שנה היא 110 מיליון) ויש לו השפעה מכריעה על הבחירות.

הרוב המוחלט של אלו שצפו בדיבייט בטלויזיה חושבים שקנדי ניצח. לעמת זאת, הקהל ההרבה יותר קטן של המאזינים ברדיו (וגם מי שנכח באולם) חושבים שהניצחון צריך ללכת לניקסון או שזה תיקו. מאיפה הפער? ניקסון עוד לא החלים לגמרי מאשפוז בבית חולים והוא סירב לשים איפור. התוצאה היתה שהצופים בבית זכו לראות תמונה מוגדלת של סגן נשיא חיוור, חולני, לא מגולח שסובל מתת-משקל. קנדי, לעמת זאת, הגיע לדיבייט שזוף, רגוע ועם הרבה בטחון עצמי. מי שצפה בדיבייט בטלויזיה ראה את כל זה, אבל למאזינים ברדיו לא היה מושג.*

התוצאה? קנדי נבחר להיות הנשיא הבא של ארה"ב.

אחד הנושאים ששני המועמדים מתווכחים עליו בדיבייטים שלהם הוא מצב החינוך בארה"ב. שני הצדדים מסכימים על הבעיות. המחלוקת שלהם הוא סביב הפתרונות. קנדי רוצה שהממשל הפדרלי יקח על עצמו את האחריות לבנות בתי ספר חדשים ולשלם את המשכורות של המורים. ניקסון, לעמת זאת,רוצה להעביר את הכסף למדינות ושהם יקבעו לאן להקצות אותו. הוא חושש שהתוצאה של סיוע פדרלי תהיה שליטה פדרלית על החינוך שזה אומר פחות עצמאות למורים.

אישית, אני חושב ששני הצדדים מפספסים נקודה עיקרית. חינוך הוא לא רק שילוב מיעוטים, משכורות למורים ותחרות עם ברית המועצות. חינוך הוא קודם כל עבור הילדים. לצערי, אף אחד מהמועמדים לא הקדיש להם יותר מדי מקום בטיעונים שלהם חוץ מלהצביע על הצורך לעזור לחלשים.

מסתבר שאני בחברה טוב. חוסר המודעות לגבי ילדים והצרכים שלהם הוא אחד מהביקורות הרבות שג'ון הרסי מפנה כלפי מערכת החינוך האמריקאית בספר הלכאורה מדע בדיוני שלו The Child Buyer.

ב-2008, שירות הדואר של ארה"ב הנפיק בול בשווי 42 סנט עם דיוקנו של ג'ון הרסי, חלק מסדרת בולים של עיתונאים

"עיתונות מאפשרת לקוראיה לצפות בהיסטוריה; סיפורת נותנת לקוראיה הזדמנות לחיות אותה". (ג'ון הרסי).

ג'ון ריצ'רד הרסי (1914-1993) היה סופר ועיתונאי אמריקאי שהיה אחד הראשונים לאמץ את סגנון הכתיבה של הניו ג'ורנליזם (New Journalism) - סגנון המאפשר, בין השאר, לשלב טכניקות סיפור בעיתונות. הרסי אימץ את השיטה הזאת כשהוא כתב את הירושימה,מאמר המביא את סיפורם של שישה ניצולים מנפילת פצצת האטום. במקור המאמר פורסם בגליון שלם של הניו יורקר והיום הוא נחשב לכתבה העיתונאית הכי טובה של המאה העשרים וקריאת חובה בהרבה ממוסדות החינוך של ארה"ב.

הרסי התחיל את הקריירה העיתונאית שלו ב-1937, בגיל 23 כשמגזין Time הציע לו עבודה לאחר שפרסם מאמר המבקר את האיכות הירודה של העיתון. שנתיים אחר כך הם שלחו אותו לסין כדי לערוך את הכתבות שנכתבו בשטח.

במהלך מלחמת העולם השנייה, הרסי סיקר את הקרבות עבור המגזינים Time ו-Life. בתקופה הזאת הוא ליווה את חיילי בעלות הברית כשהם פלשו לסיציליה, שרד ארבע תאונות מטוס ועזר לחלץ חיילים פצועים מגוודלקנל. על האחרון הוא קיבל שבח ממזכיר חיל הים של ארה"ב.

אחרי המלחמה, הרסי כתב את הירושימה ושני ספרים נוספים שקיבעו את מעמדו כסופר רב מכר:

  • הספר Of Men and Way - סיפורי מלחמה המסופרים מנקודת מבטם של החיים במקום נקודת מבטו של העיתונאי שמלווה אותם.

  • החומה - סיפור בנייתו והשמדתו של גטו ורשה. הספר נעשה רב מכר מיידי וזכה ב-National Jewish Book Award.

עכשיו שהמוניטין שלו התקבע, הרסי יכל להפנות את תשומת לבו למה שבאמת היה חשוב - מערכת החינוך האמריקאית. ב-1954, הוא חיבר מאמר עבור מגזין Life על ספרי הדקדוק המשעממים שתלמידים צריכים ללמוד: "Why Do Students Bog Down on First R? A Local Committee Sheds Light on a National Problem: Reading". המאמר הזה שימש בהמשך כמקור ההשראה של דוקטור סוס עבור חתול תעלול.

לאחר מכן הוא כתב סאטירה על בתי ספר ב-The Child Buyer, ספר המספר על הנסיון לקנות ילד כחלק מפרוייקט שמנסה להנדס אנשים סופר-אינטיליגנטים - בשם הבטחון הלאומי.

"הכל הוגן באהבה, במלחמה ובסחר חופשי". (ג'ון הרסי, The Child Buyer).

הספר מביא לנו את הפרוטוקולים מהישיבות של ועדת סנאטורים עבור חינוך, רווחה ומוסר ציבורי. הועדה התכנסה כדי לשמוע עדויות בדבר נסיון של נציג מחברת United Lymphomiloid, מר ויסי ג'ונס לרכוש ילד בעיירה פקוט (Pequot) עבור פרוייקט בטחוני מסווג.

בועדה יושבים שלשה סנאטורים: סנאטור מאנינג הסימפטי שמנסה להבחר מחדש ונראה שכאילו באמת אכפת לו מבני אדם, סנאטור סקייפק שמצפה מאנשים תמיד לשאול את עצמם מה הם יכולים לעשות עבור אמריקה ואף פעם מה אמריקה יכולה לעשות בשבילם, וסנאטור וויולקו שהוא סנילי. יועץ הועדה הוא מר ברודבנט ותפקידו לנהל את החקירה ולזמן עדים.

בארי רוד הוא הילד בן העשר שויסי ג'ונס רוצה לרכוש. הוא לא משהו מבחינה פיזיולוגית, אבל המח שלו עם מנת משכל של 189 הוא משהו מרהיב. הוא זוכר את הפרטים הכי קטנים של כל דבר שהוא לומד באופן מושלם. הוא כל הזמן מתלהב לגלות דברים חדשים ויש לו נטייה אקדמית. כל זה הופך אותו למועמד אידיאלי עבור הפרוייקט הבטחוני של United Lymphomiloid.

האינטיליגנציה של בארי מהווה אתגר ענק עבור הוריו ומערכת החינוך של העיירה פקוט. הם לא ערוכים לילדים מחוננים. כל המבוגרים בחייו של בארי או רוצים לנהל את כישוריו או מעדיפים שיהיה יותר כמו כולם דבר שיקל עליהם להתמודד עמו. הצעת הרכישה של ג'ונס היא דרך נוחה לגרום לילד שהוא לכאורה בעייתי להעלם. לרוע המזל, הנסיונות המגושמים שלו להשיג את מטרתו מושכים את תשומת הלב של ועדת הסנאטורים, מה שמביא לנו 259 עמודים של פרוטוקולים.

"מדינה חופשית. הבעיה היחידה היא שזה ממש לא תמיד עובד ככה. מתחת לעשרים ואחת זה לא תמיד כל כך חופשי" (ג'ון הרסי, The Child Buyer).

לי אישית היה ממש קשה לסיים את הספר. לקח הרבה מאד זמן עד שהתחברתי לסיפור ונמשכתי פנימה (40% בקינדל), אבל ברגע שזה קרה לא יכלתי להפסיק לקרוא.

יש הרבה מאד סיבות למה הייתי יכול להגדיר את הספר הזה כאכזבה. קודם כל, צריך ממש להתאמץ כדי להגדיר את הספר הזה כמדע בדיוני. הסופר חושף מה יקרה לבארי רוד רק לקראת סוף הספר ולמרות שזה מפלצתי, התיאור הוא בקושי שני עמודים. בעיה נוספת היא הפורמט של הסיפור, פרוטוקולים של ישיבת ועדה שהם רק דיאלוג. יש כמה דמויות שאוהבות לדבר והם נוטים להלאות. היה ממש קשה לסיים לקרוא את המקטעים שלהם.

עם זאת, אם מניחים את הבעיות האלו בצד, רוב הדמויות מבוססות היטב והן עוברות התפתחות משמעותית בחמשת הימים שבהם הועדה מתכנסת (כמעט בכיתי בסוף הסיפור). הביקורות שהספר מעלה מספקות נקודת מבט מרתקת על מצב מערכת החינוך האמריקאית בשנות החמישים ורבים מהבעיות עדיין אקטואליות היום.

הנקודה האחרונה בלטה במיוחד עבורי. מדובר באחד הסיבות העיקריות למה אני נהנה כל כך לכתוב את הסדרה הזאת. בעיירה פקוט המורים משתכרים בקושי והם נדרשים לקבל בחיוך כל גחמה של מערכת החינוך של המדינה. לאף אחד לא באמת אכפת מהילדים. הם מוצר שצריך לעבור דרך המערכת כדי שיוכלו לגדול ולהפוך לאזרחים פרודוקטיביים. חשוב לקדם את הסטנדרטים של החינוך כדי שיהיה סיבה לקדם גם את האנשים האמונים על מערכת החינוך. לבסוף, ילדים מחוננים הם נטל על בתי הספר שלא ערוכים להתמודד עמם וככה המערכת מתייחסת אליהם. זה הרבה לספוג.

סך הכל, אני חושב שהספר היה שווה את זה, אבל רק בקושי. אני ממליץ לגשת לספר הזה בזהירות מבחינת ציפיות. הוא דורש המון סבלנות והתמדה, אבל אם אתם מוכנים לקרוא את זה, אני חושב שעד סוף הספר תצאו נשכרים מהקריאה.

#המסעממשיך

*הטיעון שקנדי ניצח את הדיבייט בטלויזיה בזכות האישיות שלו וסגנון הדיבור הוא כיום שנוי במחלוקת, ולא כולם מסכימים שהדיבייט הראשון עזר לו לנצח את הבחירות.


  • Yehoshua Paul

Vive la révolution! The sixties have arrived and with them a long list of cultural and national revolutions that will reshape the world – and science fiction and fantasy.

“The thing the sixties did was to show us the possibilities and the responsibility that we all had. It wasn't the answer. It just gave us a glimpse of the possibility.” (John Lennon)

In the West, the younger generation is ready for change, and they’re doing a pretty good job in bringing it about. People are fed up with the conservative, consumerist establishment that is sending them off to die in foreign wars, while suppressing every dissenting idea and discriminating against minorities. It’s time to change, and oh does society change!

As the era unfolds we get to witness the sexual revolution, second-wave feminism, widespread opposition to the war in Vietnam, and civil rights for Black Americans, Hispanic Americans and LGBTs.

The rights movements do more than fight for formal rights though. They introduce a new paradigm change – pride. Instead of arguing that minorities are no different than anyone else, they hammer forth the point that Blacks, Hispanics and LGBT have a right to be different and work to actively foster pride in their identity.

But it’s more than just pride that is firing people’s hearts. A new dynamic subculture that celebrates experimentation is evolving and we get to see a rise in alternative lifestyles, such as hippie culture which celebrates free love, experimental drugs, tie-die clothes, wearing flowers in their hair, and being happy.

New subcultures need new music, and those of the sixties are no different. Bob Dylan and Harry Belafonte introduce an American folk music revival. Other popular genres include girl groups, surf music, Motown, and novelty songs. Meanwhile rock and roll is kept alive by the Beatles who play raucous music and wear leather jackets. In 1964, after an appearance on the Ed Sullivan show, they will infect the United States with Beatlemania, and make mop-top haircuts a thing.

The new era brings with it new possibilities and hope for a better world – in the West. However, in the rest of the world, the wars and revolutions are still there. They never really had a chance to go away.

Faces of Buddhas were destroyed during the Cultural Revolution

“The sixties were characterized by a heady belief in instantaneous solutions.” (Audre Lorde)

The world experiences some very significant national revolutions and wars and they begin pretty much immediately when on May 27, 1960 in Turkey Cemal Gürsel and Cemal Madanoğlu overthrow the government of Adnan Menderes. They’re followed by:

  • 1961 and 1963 – Two coups in South Korea and South Vietnam that lead to a temporary military rule

  • 1967 – In Greece, a bunch of colonels decide that they want a military dictatorship.

  • 1967 – Israel wins the Six-day war gaining control of its historic heartland and a hostile Palestinian population.

  • 1969 – Muammar Gadaffi overthrows the monarchy in Libya and establishes a fake republic.

Other important events include the Cultural Revolution in China and the acceleration of the Decolonization movement. The Cultural Revolution is Mao Zedong’s purge of everyone who disagrees with him from Chinese society, which results in quite a few massacres and cannibalism, and does a pretty good job of sending the country back to the stone age. In Africa, 32 more countries gain independence before descending into anarchy, kleptocracy, dictatorships, and/or civil war – issues that plague the continent to this day.

All of these events, the counterculture movements and trends of the West, as well as the wars and revolutions of the rest of the world are faithfully recorded in the period’s art, literature, television and movies – including science fiction and fantasy.

“The sixties in science fiction were an exciting period for both established and new writers and readers. All the doors seemed to be opening.” (Ursula K. Le Guin)

The Sixties do not skip over science fiction. During this era, the New Wave, the genre is characterized by a large amount of experimentation in both form and content, and the focus shifts from hard science fiction to soft science fiction. This means that we got to see a lot more works that explore social sciences, such as sociology and psychology, and that the requirement that stories be scientifically accurate or plausible is relaxed.

New Worlds magazine, edited by Michael Moorcock, is the biggest source of New Wave science fiction. Moorcock wants to define a new role for the genre. He feels it lacks “passion, subtlety, irony, original characterization, original and good style, a sense of involvement in human affairs, colour, density, depth, and, on the whole, real feeling from the writer.” His stories and those of many others are less inspired by their predecessors and more a reaction against them.

The New Wave also introduces a greater variety of voices into science fiction, such as Samuel R. Delany, one of the earliest black science fiction authors. There is also a rise in the number of female writers, and we now get to read Joanna Russ, Ursula K. Le Guin and James Tiptree Jr. Much of the work produced by these authors will end up winning well-deserved Hugos and Nebulas, providing mainstream recognition to the shift in the genre’s direction.

The changes brought about by the New Wave also affect the subjects the stories are focusing on. There is now a lot less galactic wars and aliens and a lot more drugs and bedroom encounters. Experiences are now just as important as discoveries.

Some good examples of these stories are:

  • The Three Stigmata of Palmer Eldritch by Philip K. Dick, which is set in a future where Martian miners become addicted to a drug that allows them to share the experiences of female characters in simulated realities

  • The Lathe of Heaven by Ursula K. Le Guin about a man whose dreams can alter reality and how comes under the sway of a charismatic psychiatrist.

  • Behold the Man by Michael Moorcock about a man who travels back to the time of Christ only to end up disappointed.

When it comes to fantasy, I don’t think there is anything that characterizes the genre as a whole. Except that there is now more of it, although it is still largely aimed at children and young adult audiences.

However, even in this genre, we can still feel the mark of the Sixties. For example, in A Wizard of Earthsea Ursula K. Le Guin deliberately makes Ged, the protagonist, brown-skinned, and his friend, Vetch, Black. Meanwhile, the Kargish villains are white.

All-in all, there is a lot to look forward to in the next decade, and I’ve got a line of amazing books I can’t wait to read by a host of amazing authors.

#thejourneycontinues

  • Yehoshua Paul

תחי המהפכה! שנות השישים הגיעו ואיתם רשימה ארוכה של מהפכות תרבותיות ולאומיות שיעצבו מחדש את העולם - ואת המדע בדיוני והפנטזיה.

"מה ששנות השישים עשו היה להראות לנו את האפשרויות ואת האחריות שהיתה לכולנו. התקופה לא היתה התשובה. היא רק הביאה לנו מבט חטוף על האפשרות". (ג'ון לנון)

במערב, הדור הצעיר מוכן לשינוי והוא עושה עבודה די טובה בלחולל אותו. לאנשים נמאס מהממסד השמרני הצרכני ששולח אותם למות במלחמות זרות בזמן שהוא מדכא כל רעיון שונה ומתנכל למיעוטים. הגיע הזמן למשהו שונה, והו כמה החברה מקבלת את זה בענק!

כל שנה מביאה איתה בשורה חדשה: המהפכה המינית, הגל השני של הפמיניזם, ההתנגדות הגורפת למלחמה בוייטנאם, והתנועות לקידום הזכויות של שחורים, היספאנים ולהט"בים אמריקנים.

התנועות עושות יותר מרק להאבק למען זכויות פורמאליות. הם גם מציגות שינוי בפרדיגמה – גאווה. במקום לטעון שהמיעוטים הם לא שונים מכל אחד אחר, הפעילים אומרים הפוך: שחורים, היספאנים ולהט"בים הם כן שונים ויש להם את כל הזכות שבעולם להיות גאים בזהותם.

אבל זה הרבה יותר מגאווה שמשלהב את לבבות בני האדם. מתפתחת תת-תרבות חדשה החוגגת את הרעיון של לנסות דברים חדשים שזה אומר עלייה בצורות חיים אלטרנטיביות כמו תרבות ההיפים הדוגלת באהבה חופשית, סמים פסיכדליים, בגדי טאי דאי, פרחים בשיער ולהיות שמח.

כל תת-תרבות חדשה צריכה מוזיקה משלה וכך היה גם בשנות השישים. בוב דילן והארי בלפונטה מובילים תחייה של מוזיקת הפולק האמריקנית. ז'אנרים פופולריים נוספים כוללים: להקות בנות, מוזיקת חוף, מוטאון, ושירים הומוריסטיים. בינתיים, על מוזיקת רוק אנד רול שומרת להקת הביטלס שחבריה מנגנים מוזיקה רועשת ולובשים מעילי עור. ב-1964, בעקבות הופעה בתכנית של אד סאליבן, הבילטמניה פושטת ברחבי ארה"ב ושיער ארוך אצל בגברים הופכת להיות האופנה החדשה.

התקופה החדשה מביאה איתה מגוון אפשרויות חדשות ותקווה לעולם טוב יותר – במערב. בשאר העולם, המלחמות והמהפכות הן עדיין עניין שבשגרה. מעולם לא ניתנה להן ההזדמנות להיעלם.

הפרצופים של הבודהות הושחטו במהלך מהפכת התרבות בסיןי

"שנות השישים אופיינו באמונה משכרת בפתרונות מידיים". (אודרה לורד)

מדינות העולם עוברות מלחמות ומהפכות רבות כשאת הראשונה רואים כבר בתחילת העשור, ב-27 במאי 1960, בטורקיה כשהצבא בראשות ג'מל גירסל מפילה את הממשל של אדנאן מנדרס. לאחר מכן:

  • 1961 ו-1963 – יש שני מהפיכות בדרום קוריאה ודרום וייטנאם שמובילות לשלטון צבאי זמני בכל מדינה.

  • 1967 – מהפכה צבאית ביוון של חבורת קצינים שרוצה להשליט דיקטטורה צבאית

  • 1967 – מדינת ישראל מנצחת במלחמת ששת הימים ומשיגה את השליטה בחבלי ארץ היסטוריים ואוכלוסיה פלסטינית עוינת.

  • 1969 – מועמר קדאפי מפיל את שלטון המלוכה בלוב ומייסד רפובליקה מזויפת.

אירועים חשובים נוספים כוללים את מהפכת התרבות בסין והתגברות תהליך הדה-קולוניזציה באפריקה. מהפכת התרבות היא הטיהור שמבצע מאו דזה דונג בכל מי שלא הסכים איתו בחברה הסינית שמוביל ללא מעט מעשי טבח וקניבליזם, וגם מצליח לשלוח את המדינה חזרה לעידן האבן. באפריקה,32 מדינות נוספות משיגות את עצמאותן לפני שמדרדרות לאנרכיה, קלפטוקרטיה, דיקטטורה ו/או מלחמת אזרחים - בעיות שהיבשת סובלת מהן עד היום.

כל האירועים האלו, תנועות תרבות הנגד במערב, וגם המלחמות ומהפכות של שאר העולם מתועדות באמנות, ספרות סדרות הטלוויזיה והסרטים של התקופה - כולל המדע בדיוני ופנטזיה.

"שנות הששים היום תקופה מרגשת גם עבור סופרים וותיקים וגם עבור סופרים חדשים, ועבור הקוראים. נדמה היה כאילו שכל הדלתות נפתחות." (אורסולה ק. לה גווין)

שנות הששים לא מדלגות על המדע בדיוני. במהלך התקופה הזאת, העידן החדש, יש גידול מאסיבי בכתיבה ניסיונית וזה מתבטא באופן ותוכן הכתיבה. בנוסף, הפוקוס עובר ממדע בדיוני קשה למדע בדיוני רך. מה זה אומר? הרבה יותר יצירות שחוקרות את מדעי החברה כמו סוציולוגיה ופסיכולוגיה וגם סיפורים פחות מדויקים ואמינים מבחינה מדעית.

מגזין New Worlds בעריכתו של מייקל מורקוק הוא המקור העיקרי לכל המדע בדיוני של העידן חדש. מורקוק רוצה להגדיר תפקיד חדש לז'אנר. הוא מרגיש שהסיפורים חסרים "תשוקה, עידון, אירוניה, אפיון מקורי של דמויות, סגנון מקורי וטוב, תחושה של מעורבות בחברה האנושית, צבע, דחיסות, עומק, ובאופן כללי, רגשות אמיתיים מהכותב." הסיפורים שלו ושל רבים אחרים פחות שואבים השראה מאלה שקדמו להם ויותר נכתבות כתגובה נגדם.

העידן החדש גם מביא איתו מגוון קולות חדשים כמו סמואל ר. דילייני, אחד מהסופרים השחורים האמריקנים הראשונים של מדע בדיוני. יש גם עלייה בכמות הסופרות ואנחנו עכשיו יכולים לקרוא את ג'ואנה ראס, אורסולה ק. לה גווין, וג'יימס טיפטרי ג'וניור. רבים מהיצירות של סופרות אלה, וגם דילייני, זוכות לקבל פרסי הוגו ונבולה שזה אומר הכרה מיינסטרימית רשמית בשינוי הכיוון של הז'אנר.

השינויים שהעידן החדש מחולל משפיעים גם על הנושאים שהסיפורים מתמקדים בהם. יש הרבה פחות מלחמות גלאקטיות וחיזרים והרבה יותר סמים וסצנות שמתרחשות בחדר השינה. החוויות עכשיו לא פחות חשובות מהתגליות.

כמה דוגמאות לספרים של העידן החדש:

  • הספר The Three Stigmata of Palmer Eldritch מאת פיליפ ק. דיק מתרחש בעתיד שבו כורים במאדים מתמכרים לסם המאפשר להם לחלוק את החוויות של דמויות נשויות בסימולציות.

  • הספר מכונת החלומות של אורסולה ק. לה גווין (תורגם ע"י דפנה לוי, הוצאת כתר, 1980) על אדם שחלומותיו יכולות לשנות את המציאות ואיך שהוא נופל תחת השפעתו של פסיכולוג כריזמטי.

  • הספר Behold the Man מאת מייקל מורקוק על אדם שנוסע חזרה בזמן לתקופה של ישו ומתאכזב.

כשזה מגיע לפנטזיה, אני לא חושב שיש משהו בתקופה הזאת שבאמת מאפיינת את הז'אנר ככלל. יש עכשיו הרבה יותר ספרים וסיפורים, אבל רוב הכתיבה עדיין פונה לקהלים הצעירים - ילדים ונוער.

עם זאת, גם בז'אנר הזה מרגישים את ההשפעה של שנות השישים. לדוגמא, בספר הקוסם מארץ ים (תורגם ע"י תמי כץ-מושיוב, הוצאת זמורה ביתן, 1985) אורסולה ק. לה גווין בכוונה כותבת את הדמות הראשית, גד, עם צבע עור חום ואת חברו הטוב בקיה עם צבע עור שחור. לעומת זאת, לנבלים מהקיסרות הקרגית יש צבע עור לבן.

סך הכל, יש הרבה מה לצפות אליו בעשור הקרוב ויש לי שורה של ספרים מדהימים מאת סופרים.ות לא פחות מדהימים שאני כבר מת להתחיל לקרוא.

#המסעממשיך שבוע הבא.







 
 

Contact

Thanks for your interest in Sefer HaOmer. For more information, feel free to get in touch and I will get back to you soon!

Book Shelf

©2019 by Sefer HaOmer ספר העומר. Proudly created with Wix.com

  • White Facebook Icon