Search
  • Yehoshua Paul

"Unto the Fourth Generation" (פוסט בעברית)

אני עדיין מחכה שהדואר יביא לי את הספר של 1952. לכן, השבוע אני כותב על השמות של קוריאה, מדע בדיוני יהודי והסיפור הקצר "Unto the fourth generation" מאת אייזיק אסימוב.

איך מדינות קוריאה קבלו את שמן

מפה דרום קוריאנית של חצי האי קוריאה: קוריאה נקראת צ'וסון בצפון קוריאה והנגוק בדרום קוריאה

למדינות קוריאה יש שמות רבים: קוריאה, צ'וסון, דה-האן מינגוק, האנגוק ואורי נארה. לכל שם יש משמעות ייחודית השזורה עמוק בתוך ההיסטוריה של העם הקוריאני.

השם המודרני קוריאה, נלקח מגוריו (המאוית גם כ-Koryŏ), ממלכה קוריאנית עתיקה. זהו השם ששתי המדינות משתמשות בו בהקשרים בינלאומיים. בשפה הקוריאנית, לעמת זאת, לכל מדינה יש שם משל עצמה למה שאמור היה להיות ממלכה מאוחדת.

כאשר יפן סיפחה את קוריאה ב-1910, הם קראו לטריטוריה החדשה שלהם צ'וסון (Joseon) על שם שושלת המלוכה הקוריאנית שהיתה בשלטון לפני ההשתלטות. שושלת שאימצה לעצמה את השם של ממלכה קוריאנית עוד יותר עתיקה. השם תורגם בעבר ע"י תיירים בריטים ל–"The land of the morning calm", ארץ שלוות הבוקר.

במהלך התקופה הזאת, הרבה קבוצות שונות מחוץ לקוריאה נלחמו למען עצמאות. הקבוצה הכי ידועה היתה דה-האן מינגוק אימסי ג'יאנגבו, או בעברית: "הממשלה הזמנית של עם ההאן הגדול". האן מתייחס ל"סאמהאן", הכינוי של שלוש הממלכות של קוריאה לפני שאוחדו תחת שושלת אחת.

כשקוריאה פוצלה לאחר מלחמת העולם השניה, כל מדינה אימצה לעצמה שם שמתייחסת לתקופה הזאת בהיסטוריה של העם.

קוריאה הצפונית בחרה את השם צ'וֹסוֹן מִינְג'וּג'וּאִי אִינְמִין גּוֹנְגְּחְוָאגּוּק (הרפובליקה הדמוקרטית העממית של קוריאה) או בקיצור, צ'וסון. כל רכיב של השם נבחר בקפדנות. השם צ'וסון היה בשימוש בתקופת השליטה הקולניאלית של יפן וכולם כבר הכירו אותו. "הדמוקרטיה העממית" התייחסה לשתי מדינות קומוניסטיות שהתקיימו לתקופה מאד קצרה: הרפובליקה הדמוקרטית הפינית והרפובליקה העממית האוקראינית. למילה "גּוֹנְגְּחְוָאגּוּק" יש קונוטציות שמאלניות ולכן הוא נבחר עבור "הרפובליקה" בשם המדינה.

לעומת זאת, קוריאה הדרומית, אימצה לעצמה את דה-האן מינגוק על שם תנועת ההתתנגדות שנלחמה נגד השלטון הקולוניאליסטי של יפן. באופן בלתי רשמי, הדרום קוריאנים קוראים למדינה האנגוק, (האן מתייחס לשלש הממלכות) או אורי נארה, "העם שלנו".

בכל הנוגע לזהות לאומית, קוריאה הצפונית וקוריאה הדרומית הם דוגמא טובה לאיך שמות עוזרים לעצב ולהטמיע זהות לאומית. בתעשיית הספרים המצב קצת שונה. לשם של המחבר/ת יש יותר משמעות כלכלית כי הוא עוזר להוצאה למכור ספרים וזה יכול ליצור מצבים מאד בעייתיים כשהסופר/ת נולד/ה עם שם שלא מסוגל למכור, או יותר גרוע – להביך את האמא היהודיה שלו/ה.

השם היהודי הראשון במדע בדיוני

במבוא שלו ל-Wandering Stars: An Anthology of Jewish Fantasy and Science Fiction, אייזיק אסימוב מספר על הקשיים של סופרי המדע בדיוני היהודים הראשונים. זה היה לגיטימי לגמרי שילד יהודי טוב ירצה לכתוב ספר חשוב, לנגן בכינור, לשחק שחמט או להפוך לרופא או עורך דין, אבל שלא יעז לחשוב על לנגן בגיטרה או בסקסופון, או לשחק פוקר או סנוקר וחס ושלום שלא יחשוב על קריירה כשחקן בייסבול. כל אלו נחשבו כעבירה חמורה והסנקציה האמהית לא הצדיקה את הסיכון.

התוצאה? יש הרבה מאד ספרים אמריקנים חשובים שמתעסקים עם רעיונות יהודים והיעדרות בולטת של סופרים יהודים בתחומי המדע בדיוני והפנטזיה. סיפורים אלו יצאו לאור בכתבי עת זולים שממש לא היו מקום ראוי לנערים יהודים מבית טוב, אלא אם כן הם השתמשו בשם בדוי – שזה מה שרבים מהם עשו.

שם בדוי היה לא רק כורח חברתי עבור סופרי המדע בדיוני והפנטזיה היהודים, היה לזה גם הגיון עסקי. סיפור כמו "אלי המלחמה של אנשי הצדפה מדנב" פשוט לא נשמע כזה דרמטי עם הסיפור חובר ע"י איזה אחד חיים איצקוביץ וזה כנראה היה הסיבה למה הסופר פיליפ קלאס פרסם תחת השם ויליאם טן.

אייזיק אסימוב היה הראשון (עד כמה שהוא יודע) לפרסם תחת שם יהודי. למה? הוא היה צעיר ולא ידע שהיה צריך להתנהג אחרת. חוץ מזה, הוא אהב את השם שלו ורצה לראות אותו בדפוס. אמנם אסימוב לא כתב על רעיונות יהודים כי הוא יותר התעניין ברובוטים, עולמות זרים ואימפריות גלקטיות, אבל השם היהודי היה שם.

כל זה השתנה בעקבות מלחמת העולם השניה. הנאצים נעלמו, האו"ם הגיע, גזענות כבר לא היתה באופנה, וזהויות אתניות היו פופולריות. פתאום היה ניתן לכתוב מדע בדיוני יהודי, ואסימוב שנדבק בהתלהבות החדשה כתב את סיפור הפנטזיה היהודי הקצר הראשון שלו: "Unto the fourth generation".

לווקוויץ, לבקוביץ, לפקוביץ או לבקוויץ?

הסיפור הופיע לראשונה בגליון אפריל 1959 של The Magazine of Fantasy and Science Fiction

כאשר בני ישראל היו עבדים במצרים, הם הקפידו לשמור על שלשה דברים: שפתם, לבושם והשמות שלהם. אלו יצרו קשר שאיפשר להם לשמור על הזהות שלהם בזמן שהמצרים השתמשו בהם ככוח עבודה זול. בסיפורו "Unto the fourth generation", אסימוב חוקר את אחד הקשרים האלו, שמות יהודיים, ומראה איך הם מחברים אותנו למורשת שלנו.

גיבור הסיפור הוא סמואל מארטן, מנהל זוטר שממהר לפגוש לקוח פוטנציאלי. בדרך למפגש הוא רואה על משאית חולפת את השם לווקוויץ ובנים, בגדים בסיטונאות והוא מרגיש שיש משהו שגוי בשם. הוא צריך להיות לבקוביץ. למה? הוא לא יודע וזה משאיר אותו במצב טרוד. יש משהו בשם לבקוביץ שהוא צריך לגלות, ידע אישי שאותו הוא צריך לחשוף. מה שזה לא יהיה, מדובר במשהו חשוב.

סיפור זה הוא הסיפור היהודי היחיד של אסימוב וכשהוא כתב אותו הוא חשף, אולי שלא במתכוון, את הקשר שלו לעם שלו. לאסימוב היה אמא יהודייה וסבתא יהודייה מצד אביו כך שמבחינה הלכתית הוא היה יהודי. עם זאת, הוא לא גדל במסגרת דתית, לא הרגיש אף פעם שום צורך לשמור על החגים והטקסים והאל שלו היה האל של אריסטו, איינשטיין וניוטון, ועדיין הוא שמר על השם היהודי – משהו שהרבה יהודים אמריקאים אחרים, כולל גם אורתודוכסים נטשו כדי להיטמע יותר טוב עם השכנים.

לכל אחד מאיתנו יש שמות רבים המרכיבים את הזהות שלנו. יש את השמות הלאומיים (יהודי, ישראלי), השמות האתניים (כמו אשכנזי, ספרדי, תימני, רוסי), השמות השבטיים (חילוני, דתי, אתאיסטי, חרדי, מסורתי והומאניסטי) וגם את השמות האישיים והמשפחתיים. כל אחד משמות אלו מחבר אותנו לכלל יותר גדול ועוזר לנו ליצור את הקשרים האישיים והקבוצתיים שמעצבים את הקיום שלנו. הקוריאני ידעו את זה כשהם בחרו לעצמם את השמות הלאומיים שלהם, אסימוב ידע את זה כשהוא בחר לשמור על השם היהודי שלו ואנחנו יודעים את זה כשאנחנו בוחרים את השמות של הילדים שלנו. זהו אחד המתנות הכי גדולות שהורים יכולים להעניק – מתנה שצאצאיהם ינצרו אפילו "עד הדור הרביעי" ואילך.

0 views

©2019 by Sefer HaOmer ספר העומר. Proudly created with Wix.com

  • White Facebook Icon