Search
  • Yehoshua Paul

2020 - עוד שלש תחנות

2020. סין חונכת את רכבת הקליע הראשונה בעולם ללא נהג, מתמחה בנאס"א גילה כוכב לכת חדש המקיף שני כוכבים, והודות לחשבון מוזר, אני כותב את פוסט מספר 100 שלי בבלוג ספר העומר (מתנצל לאיראן, אוסטרליה ופורטו ריקו על כך שאני מתמקד בחדשות טובות).

100 פוסטים הם הזדמנות טובה לערוך קצת חשבון נפש ולכן השבוע אני הולך:

  • לנצל את ההזדמנות כדי להזכר במה היה עד כה.

  • לחלוק קצת על מה קורה איתי בהווה.

  • להעביר הודעה חשובה לגבי תכניותי לעתיד.

"אין שום טעם להשתמש במילים 'בלתי אפשרי' כדי לתאר משהו שבבירור קרה". (דאגלס אדאמס).

באוקטובר 2018 היתה לי שיחה אקראית עם אביחי הלוי, אחד מחברי הגיקים היותר קרובים, על המסורת של לכתוב סדרות פוסטים גיקיות לספירת העומר. השיחה הזאת הביאה לי את הרעיון לכתוב סדרה משלי על היסטוריה, סופרים, ספרים וכמובן ספירת העומר.

דילוג מהיר לינואר 2020. סקרתי 62 שנים סופרים וספרים (המספר כולל סיפורים קצרים), כתבתי 99 פוסטים בבלוג שלי (30 בעברית, 69 באנגלית) והשגתי לעצמי מעל מאה עוקבים. בנוסף, הוספתי הרבה ספרים נדירים לספרייה שלי, גיליתי המון סופרים מדהימים ולמדתי המון על המאה העשרים - ואני רק ב-1962 (אני מרגיש צעיר).

כתוצאה מהבלוג הוספתי 870 ספרים לרשימת הקריאה, גיליתי כמה קהילות פייסבוק מדהימות, העברתי הרצאה באייקון, ואזרתי את האומץ לכתוב את סיפור הפאנפיקשן הראשון שלי. לא הייתי מסוגל לעשות שום דבר מכל אלה ללא עזרה.

קרדיט להצלחה של הבלוג הולך לכמה א.נשים חשובים:

  • זיו ויטיס, אחד מהחברים הכי ותיקים והכי טובים שלי. הביקורת הבונה שלו עזרה לי לחדד את הפוסטים שלי וללטש את סגנון הכתיבה. העריכות המזדמנות והעידוד הקבוע שלו היו לא פחות ממדהימים.

  • תמי פול, אשתי. היא בנתה את האתר שלי בעזרת Wix וב-16 החודשים האחרונים עברה על כמעט כל הפוסטים שלי והרגיעה אותי שכן, הם באמת טובים.

וכמובן היה גם את הביקורת החיובית האינסופית שאני מקבל מהעוקבים בדף וקבוצות הפייסבוק בהן אני משתף את הפוסטים שלי.

עדיין, זה לא היה קל.

זה מצב הסלון שלנו במהלך השבוע

"אתה חייב להשאר שיכור על כתיבה כדי שהמציאות לא תשמיד אותך". (ריי ברדבורי)

כשהתחלתי לראשונה לכתוב את הפוסטים שלי לספירת העומר, השקעתי בערך 4-5 שעות כתיבה על כל פוסט והספקתי לסיים 6 פוסטים בממוצע בחודש. לאחר ספירת העומר המספר הזה עלה ועכשיו אני משקיע בסביבות 12-14 שעות על כל פוסט ואני גם מנסה להצמד ללו"ז שבועי קבוע (שדי זנחתי בחודש פלוס האחרונים). מסיבות ברורות, זה הרבה יותר קשה.

מאיפה נובע הפער?

  • עברית: אני כתבתי את רוב הפוסטים המוקדמים שלי רק בשפה אחת ובהמשך תרגמתי באופן חלקי את השאר. היום, אני כותב כל דבר בשתי שפות וזה לוקח יותר זמן. מבחינתי, הרבה יותר קל לכתוב באנגלית וזה גם השפה שהמשפחה והחברים הכי קרובים מדברים. מצד שני, קהל היעד שלי דובר עברית ולכן אני מתרגם כל דבר שאני כותב.

  • מחקר: בהתחלה, הייתי פותח את רוב הפוסטים שלי עם רשימה חצי אקראית של עובדות כי הרגשתי שזה נותן טעימה נחמדה של השנה בה נכתב הספר. לדעתי, היו יותר מדי פעמים בהם רשימות אלה התבררו כיותר הסחת דעת מאשר מידע מעניין. לכן, עכשיו אני בוחר להתמקד בכמות מצומצמת של אירועים ואז מנסה לשזור מהם סיפור שאני אוכל לקשר לספר. זה לוקח יותר זמן כי אני עדיין עובר על כל השנה, חושב היטב על אילו אירועים אני הולך לכתוב ורק אז מתחיל לחקור אותם. אני גם מקדיש הרבה יותר זמן על כתיבה, שכתוב ועריכה של הקטעים האלה כדי שייצאו כמו שצריך (והם עדיין מאד רחוקים מלהרגיש מושלם). התוצאה, מבחינתי, היא פתיח הרבה יותר טוב.

  • מדיה: בהתחלה כתבתי פוסטים שהם מלל בלבד. אחרי שתמי בנתה לי אתר, הוספתי רקטרואקטיבית תמונות וקישורים לכל אחד מהפוסטים שכתבתי. הוספת הקישורים והתמונות בשתי השפות זה עוד שעתיים-שלש.

  • פייסבוק: העתקת התוכן לפייסבוק בשתי השפות, המעבר עליו לראות שהכל נראה תקין והשיתוף בכל אחד מהקבוצות השונות זה קצת פחות משעה.

בסופו של דבר, כל הזמן הזה מצטבר למשהו גדול וזה לא כולל את הזמן שבו אני אשכרה קורא את הספר והזמן שמושקע במחקר על הספרים שאני רוצה לסקור. התוצאה הסופית היא משהו שאני בהחלט יכול להתגאות בו, אבל לא משהו שאני יכול להתמיד בו לטווח הארוך.

אז איך הסתדרתי עד עכשיו? יש לי מחשב נייד ואני קורא על הרכבת בדרך לעבודה ובחזרה ממנה, אני כותב בשישי ומוצ"שים, וחוץ מזה אני גם מקדיש 2-3 ערבים בשבוע לכתיבה - וזה עבד לתקופה מוגבלת. עם זאת, זה היה קשה, ובשלב כלשהו ליקום (המוכר יותר כקב"ה) נמאס וקיבלתי כמה רמזים שאני צריך לסדר קצת את התעדופים שלי.

בנובמבר שני קרובי משפחה אושפזו, היה לי חתונה, תור לרופא (לא משהו קריטי) ודדליין בעבודה באותו שבוע שעזה התפרצה, אבל פרסמתי בזמן ודחיתי את הפוסט הבא לעוד שבועיים כדי שיהיה לי זמן להתאושש. כמובן שזמן קצר לאחר מכן, הבת שתיים שלי היתה חולה למשך שלשה ימים באותו שבוע שבה היה לי שוב דדליין של העבודה. לא היה לי אנרגיה להתנצל שוב, אז פשוט דחיתי את הפרסום של הפוסט עד שסיימתי הכל ואז פבלשתי. אלה היו הדברים הגדולים, אבל יש עוד.

התחלתי את הבלוג הזה בתור משהו שבשבילי היה כיף. אני כותב כי אני רוצה לכתוב ולא כי אני חייב לכתוב. לפעמים, האבחנה הזאת מטשטשת ובזמן האחרון (אבל לא רק) זה בא לידי ביטוי באופן בעייתי.

דוגמאות:

  • סידור הבית במוצ"ש שנדחה לשישי כדי שאני אוכל לסיים לכתוב את הפוסט השבועי ואז להשלים את פערי השעות בעבודה.

  • תעדוף כתיבה על פני להתכרבל עם אשתי ולראות תכנית טלוויזיה ביחד בערב

  • חוסר יכולת להתמקד בפרוייקטים יותר קטנים וכיפיים כי אני חייב לעמוד בדדליין שהבלוג מכתיב

  • קריאה מהירה של ספר, שהייתי רוצה לקרוא יותר לאט, בגלל הדדליין השבועי

אני חושב שהקש ששבר את גב הגמל מבחינתי היה לפני שבועיים כשהגעתי הביתה לאחר המתנה של 45 דקות בגשם בשביל טרמפ. במקום לעלות למשרד ולעבוד על הפוסט של 1962 בחרתי להחליף לפיג'מה, להתכרבל במיטה כדי לקרוא ספר ואז הלכתי לישון מוקדם. הדדליין הקבוע כבר לא משרת את המטרה שלו ולכן הגיע הזמן להגיד לו להתראות, אבל זה לא הדבר היחיד שהולך להשתנות.

הבניין שבו אני הולך לעבוד

"העתיד תלוי במה שאנחנו עושים בהווה". (מהאטמה גנדי)

בפברואר 02, אני מתחל עבודה חדשה ב-Tufin. אני הולך להצטרף לצוות מאד מוכשר של כתבים טכניים תחת ניהולו של ג'ף קליין המדהים. זה הולך להיות שינוי גדול ושינוי טוב בהרבה מאד מובנים, ואני אצטרך להתאים את עצמי בהתאם. בחודשים הראשונים, אני הולך להשקיע הרבה מאד זמן בלימוד התפקיד ויצירת איזון חדש בין העבודה למשפחה בנסיון לשמור על כולם מרוצים ושמחים. אני גם הולך לעבוד קשה מאד כדי להוכיח את עצמי לצוות החדש ולנסות להרשים אותם. אני לא רוצה שכתיבת ספר העומר תתנגש עם מטרות אלו.

בנוסף לעבודה החדשה, יש גם את העניין של הפלטפורמה שבה אני כותב. ספר העומר המקורי תוכנן כסדרה מוגבלת של 49 פוסטים. אני עכשיו נמצא ב-1962 וכבר לא ממוקד בעומר, ועדיין שם האתר ושם דף הפייסבוק נשארו ללא שינוי - וזה מבלבל. אני כבר מדבר המון זמן על כך שאני צריך לשדרג את האתר ולשנות את השם ואני חושב שהגיע הזמן שאתמקד בזה (לאחר שאשתלב ב-Tufin).

יש לי הרבה מאד רעיונות שקופצות לי בתוך הראש כרגע וגם כמה מיומנויות חדשות שאני רוצה ללמוד. אני לא יכול להתמקד בהם, להשתלב במקום עבודה חדש, להקדיש תשומת לב למשפחה שלי (ולמצב הבית) - ולהמשיך לכתוב פוסטים חדשים כל שבוע. לכן, הגיע הזמן לעצור את המסע שלי לבינתיים - בעוד שלש תחנות.

אני מתכנן כרגע לכתוב עוד שלש פוסטים עבור הבלוג הזה - 1963 (כבר קראתי), 1964 (נוסטלגיה) ו-1965 (ציון דרך חשוב). בשאיפה, אני אספיק לכתוב את שלשתם לפני שאני אתחיל את העבודה החדשה שלי ב-Tufin (החופש בין העבודות הולך לעזור). לאחר מכן, אני הולך לקחת פסק זמן מספר העומר כדי להתרגל לתפקיד החדש ולתכנן את הצעדים הבאים של המסע שלי.

עד אז #המסעממשיך



0 views

©2019 by Sefer HaOmer ספר העומר. Proudly created with Wix.com

  • White Facebook Icon