Search
  • Yehoshua Paul

2019 - חלק א: חופשה בהווה

2019. וולודימיר זלנסקי, קומיקאי יהודי, נבחר להיות נשיא אוקראינה. הקיסר אקיהיטו מיפן פורש מתפקידו ומעביר את הכתר לבנו. המלך מאהה וצ'ירלונגקון מתאילנד מתחתן עם שומרת הראש שלו, סוטהידה טידג'אי והופך אותה למלכה. תחרות האירוויזיון מתקיימת בתל אביב. תרזה מיי מתפטרת מתפקידה. בנימין נתניהו נכשל בהרכבת הקואליציה והכנסת מכריזה על מועד חדש לבחירות. אה, וביום שישי, יוני 08, בשעה 11:00 בבוקר סיימתי לכתוב את הפסקה האחרונה על 1949 בזמן שהבת שתיים שלי מתעסקת בלהחריב את המשרד של אשתי.

זה היה מסע מטורף, ואחד שנהניתי ממנו המון, למרות שהלחץ בשבע השבועות האחרונים היה די אינטנסיבי. ההישג הכי גדול שלי מכל זה? הצלחתי לסיים לספור את העומר השנה בברכה ונשארתי ער כל הלילה בשבועות – ולא הייתי מצליח באף אחד מהמשימות האלו לולא היה לי את הבלוג הזה.

ספר העומר הוא בראש ובראשונה בלוג לספירת העומר. המטרה שלו היא לקחת מצוה שגרתית למדי שקשה לקיים במלואה ולהפיח בה רוח חיים ואת זה עשיתי בכך שחיברתי בינה לבין אחת האהבות הגדולות שלי – ספרים. במהלך המסע, זכיתי לחקור את החצי הראשון של המאה העשרים, נפגשתי עם 49 סופרים וסופרות רובם בפעם הראשונה וגם קראתי כמה ספרים וסיפורים די מדהימים. כל אלו עזרו לי לחוות בצורה טובה יותר ולהנות מהימים האינדיבידואלים המרכיבים את המסע מפסח לשבועות, ובשעה 06:00 בבוקר (בערך) כשהקשבתי לעשרת הדיברות מוקראות בבית הכנסת אשכרה הייתי ערני מספיק בשביל להתרכז ולחשוב על מה שנאמר. ולכן למרות שזה נשמע נורא קיטשי, הפיסקה האחרונה הזאת בסוף כל פוסט בשבילי היתה הכי חשובה. אני יודע שהיו פעמים שזה יצא מאולץ ולפעמים זה לא באמת עבד, אבל בלעדיו זה לא היה ספר העומר. זה היה משהו אחר.

הספרים שקניתי לספריה שלי עבור ספר העומר. את השאר קראתי בקינדל או השאלתי.

שבועות היה רגע השיא של המסע הזה לעבר. בהרבה מאד דרכים המסע האישי שלי לעבר שיקף את המסע שרובנו חווים כשאנחנו מנסים להשאר ער כל הלילה בזמן שהגוף והראש שלנו זועקים לשינה.

יש שני דברים המקשים על ליל שבועות. התשישות והיום למחרת - במיוחד כהורה לילדים קטנים. התשישות היא משהו שרובנו מכירים מהשגרה היומיומית ולכן לא מפתיע שה6-8 שעות לימוד שבעקבותיהם יש עוד כמעט שעתיים של תפילה מרגישות כמו נצח. עם זאת, כמו שניתן לפרק את המסע של ספירת העומר ל-49 לילות נפרדים כך גם ניתן לפרק את ליל השבועות לחלקים יותר קטנים וקלים לעיכול: שיעור של חצי שעה כאן, ואז רבע שעה פנטזיהדות, ואז עוד שיעור של חצי שעה, ואז הפסקת קולה ולפני שיודעים כבר הגענו לשיעור של 04:00 בבוקר ואז מכאן המרחק קצר לשחרית ולמגילת רות ומעמד הר סיני. וכשחושבים על הצעדים הקטנים האלו ומתכננים אותם הם יכולים לעבור מהר ובכיף.

ליל שבועות, כמו ספר העומר דורש תכנית מראש. במקרה שלי התכנית היתה להחליף בית כנסת כל פעם שהתחלתי להרגיש עייף וכך פיצלתי את הלילה לחלקים יותר קלים ללימוד. זה גם עזר לי לשמוע 4 וחצי שיעורים מאד מעניינים וגם לסיים שליש מפנטיהדות של משה רט. ליל שבועות גם דורש תמיכה. במקרה שלי היה לי את אשתי המדהימה תמי שהסכימה לקחת את הילדים בבוקר. היא גם זאת שבנתה את האתר ואת דף הפייסבוק, עברה על הרבה מה הכתיבה שלי, באה איתי לספריה הלאומית, לקחה על עצמה את רוב עבודות הנקיון השוטפות בזמן שהייתי עסוק בכתיבה בשבע השבועות האחרונים, וצילמה את התמונה למטה שבה אני יושב במשרד שלי. בלעדיה כל זה לא היה קורה וגם אז, זה היה ממש קרוב.

התחלתי את ספר העומר לקראת סוף החגים. שיחה אקראית עם חבר שלי, אביחי הלוי, על הספירות שלו משנים קודמות הנביטו אצלי את הרעיון לנסות את זה בעצמי. עוד חבר קרוב שלי, זיו ויטיס, עזר לי לשייף ולערוך את הפוסטים המקוריים שלי עד שהייתי מסוגל להמשיך באופן עצמאי. ההבדל בין הכתיבה שלי לפני ההערות של זיו לכתיבה שלי אחרי הכתיבה של זיו זה ההבדל בין פיטר פרקר לפני שפגש את טוני סטארק לפיטר פרקר אחרי שפגש את טוני סטארק, רק שזיו עדיין כאן איתנו כדי לראות איך הכל יצא.

התכנית המקורית שלי היתה לכתוב שמונה פוסטים בחודש (כי אני מסוגל לקרוא שמונה ספרים בחודש על הרכבת). חישבתי שאם אני אצליח לעמוד בקצב הזה ולהתמיד בו, אני אסיים את כל הפוסטים כמה שבועות לפני פסח ואז ישאר לי די והותר זמן לבנות דף פייסבוק ולהפיץ את המילה על הפרוייקט. זה לא מה שקרה בפועל. לקרוא ספר הוא הרבה יותר קל מאשר לכתוב על ספר, במיוחד כשחלק מהכתיבה כוללת מחקר היסטורי על השנה שבה הספר נכתב והסופר שכתב אותו. כשפסח הגיע, היו לי רק 40 פוסטים באנגלית ו-12 מתורגמים לעברית. היו לי שבע שבועות לסיים עוד תשע פוסטים, משימה שהיתה בהחלט אפשרית על בסיס הקצב שלי עד עכשיו, רק שאחרי שפסח התחיל היה לי בלוג שהייתי צריך לעדכן באופן יומי.

אני יכול לשמוע רבים מכם שואלים עכשיו, מה הבעיה?. אחרי הכל, כבר כתבתי את הפוסטים. התשובה בקצרה היא: לינקים, מדיה ועברית. כשחשבתי על הרעיון של המסע הזה במקור, תכננתי להעלות את הפוסטים רק בפייסבוק. המשמעות של התכנית היתה שאני אצטרך רק תמונה בודדת עבור כל פוסט (כריכת הספר) ואני לא אצטרך לשים לינקים כי לא התכוונתי להפציץ כל פוסט עם 20-30 לינקים בתחתית או בתגובות (ולכן גם לא שמרתי אותם). אלא שאז, תמי בנתה לי אתר מדהים בעזרת Wix שבועיים לפני פסח ופתאום היה לי את היכולת לשים יותר מתמונה אחת פר פוסט ולשים את הלינקים למקורות שקראתי (בעיקר ויקיפדיה), אבל זה דרש ממני אשכרה ללכת ולעשות את זה כפול 40, ועדיין היו לי תשע פוסטים לכתוב, ומשפחה ומשרה מלאה ו-"הצילו!"

העברית היה עוד אחד מהאתגרים הגדולים. אני כותב הרבה יותר טוב באנגלית מאשר בעברית. לא רק זה, כל החברים הכי קרובים שלי והמשפחה שלי הם דוברי אנגלית שלא באמת קוראים עברית. מצד שני רוב הגיקים שאני מכיר ושיש לי אינטרקציה איתם במדיה חברתית הם דוברי עברית. לנטוש את העברית פירושו לנטוש 90% מהקוראים של הבלוג. לנטוש את האנגלית פירושו לכתוב תוכן פחות טוב ושהאנשים שבאמת אכפת לי מהם לא יוכלו לקרוא את מה שכתבתי - אז כתבתי בשתי השפות והגדלתי את כמות העבודה.

עוד דבר, התכנית המקורית שלי (אחרי שתמי בנתה את האתר) היתה רק לכתוב את הפיסקה הראשונה של כל פוסט ואז לשים לינק בגוף הפוסט לבלוג. למדתי מהר מאד שהתכנית הזאת לא תעבוד בגלל שני סיבות: 1. האלגוריתם של פייסבוק שונא לינקים בגוף הפוסט כי זה מבריח אנשים מהאתר. 2. עברית. רציתי שדוברי העברית יקראו את הפוסטים שלי ולהביא לכם פיסקה עם קישור לבלוג באנגלית לא היה מספיק.

מה היתה התוצאה? ב-12 הימים הראשונים ביליתי כמעט כל לילה בלהוסיף לינקים ומדיה לפוסטים בשתי שפות (עם דגש מהצד שלי בלנסות למצוא לינקים נפרדים למקורות בעברית איפה שהיה אפשר). החל מהיום ה-13, הייתי צריך לעשות לינקים ומדיה רק בשפה אחת, אבל גם לתרגם שני שליש מכל פוסט לעברית בשביל דף הפייסבוק. בימי שישי, עשיתי כפול כי היה לי את הפוסט של מוצ"ש שהיה צריך לעלות ישר אחרי יציאת השבת.

מעבר לכל זה, הייתי צריך למצוא את הזמן לכתוב את תשעת הפוסטים האחרונים. למזלי, היו לי עותקים פיזיים של ארבע מתשעת הספרים האחרונים, אז יכלתי לקרוא אותם בשבת. לרוע המזל, נקיון הבית שילם את המחיר בתקופה הזאת כי רצפות לא נשטפו, הכיור היה מלא בכלים וכמעט ולא הספקתי לעשות כביסה.


אז מה השלב הבא והאם כל המאמץ היה שווה את זה? אחד הדברים הנחמדים בדף פייסבוק הוא שאני יכול לראות במספרים כמה אנשים עקבו אחרי ולחצו על הפוסטים שלי כדי לקרוא אותם.

אבל הפוסט הזה כבר הרבה יותר מדי ארוך (לאלו מאתנו שיש לנו יכולת ריכוז של דג זהב).

אני חותך כאן, מחר אני אעלה את החלק השני של פוסט הסיכום: "2019 - חלק ב: והמנצחים הם" ובו אני אחשוף אלו ספרים וסיפורים היו הכי פופולריים, אלו אני הכי אהבתי ומה התכניות שלי לעתיד.

#ספרהעומר


0 views

©2019 by Sefer HaOmer ספר העומר. Proudly created with Wix.com

  • White Facebook Icon