Search
  • Yehoshua Paul

1963 - כוכב הקופים

1963. הטוב, הרע, והגיקי. פייר בול כותב את כוכב הקופים.

תורגם לעברית ב-2013 י"י מוטי לבון, הוצאת "ספרות יפה".

הנשיא קנדי נושא נאום לגבי מצב זכויות האזרח בארה"ב.

"תמיד יש פעולה נוספת שצריך לבצע" (פייר בול)

1963 היא שנה המשקפת הרבה מהטוב, מהרע ומהגיקיות של הגזע האנושי.

ב-16 באפריל, האפיפיור יוחנן העשרים ושלושה שולח את האנציקליקה (מכתב) האחרונה שלו, Pacem in terris ("שלום עולמי") ל"כל בני האדם בעלי הרצון הטוב". המכתב קורא לאנושות לפתור סכסוכים באמצעות משא ומתן, מדגיש את החשיבות של הקפדה על זכויות אדם וקובע צורך ליותר שוויון בין האומות. מבחינת האפיפיור, כל אלו הם חלק מהתכנית האלוהית ונדרשים עבור השלום העולמי שכל בני האדם חפצים להשיג. האנציקליקה הזאת מסמנת שינוי חד בעמדה של הכנסיה הקתולית לגבי זכויות אדם ובהמשך ישמש כבסיס להצהרה של 1965 המבטאת כבוד לאמונות אחרות שאינן נוצריות. זהו לא המכתב החשוב היחיד שנכתב ע"י מנהיג נוצרי באותה שנה.

חמשה ימים אחר כך ומעבר לאוקינוס, מרטין לותר קינג הבן כותב את "מכתב מבית הכלא של ברמינגהאם" לאחר שנעצר כשהוא צועד נגד גזענות. במכתב, קינג מגן על אסטרטגית ההתנגדות הבלתי אלימה שלו וטוען שיש אחריות מוסרית להתנגד לחוקי עוול. "החוקים הכתובים של הפרדת הגזעים הם חוקי עוול מפני שהפרדת הגזעים מעקמת את הנפש ומחבלת באישיות". מנקודת מבטו של קינג, כל מי שמסרב לציית לחוקים אלו, ומוכן לשלם את המחיר וללכת לכלא כדי לעורר את המצפון הקהילתי, מביע את הכבוד האולטימטיבי למערכת שלטון החוק. מכתבו, שמצטרף למכתב האפיפיור, לא נשאר ללא מענה.

לנשיא קנדי יש אוזן קשבת והוא די עושה המון כדי להפוך את העולם למקום טוב יותר. הוא עסוק מאד בלקבוע מדיניות ולשאת ולתת על הסכמים בינלאומיים שיקדמו מטרה זו. בין השאר יש את:

ואז רוצחים אותו.

הנשיא קנדי הוא לא המנהיג היחיד להיהרג. יש גם מהפכות רבות שנוחלות הצלחה בטוגו, ברפובליקה הדומיניקנית, בהונדורס ובדרום ויטנאם (האחרון היה יותר ממוצדק). גם בצרפת יש מתנקשים שמנסים לחסל את הנשיא שארל דה גול (כי הוא העניק עצמאות לאלג'יריה) - אבל הם נכשלים.

מנהיגי העולם הם לא היחידים שנמצאים תחת מתקפה. באוסטרליה, אריק אדגר קוק, רוצח סדרתי, מבצע פיגוע ירי בפרת'. בקנדה, מחבלים קוויבקים מפציצים לשכת גיוס. במלזיה, מפגינים מציתים את השגרירות הבריטית. ובדרום וייטנאם, לפני המהפכה, הצבא שופך כימיקלים נוזליים על מפגינים בודהיסטים.

עדיין, לא הכל טוב ורע. 1963, היא גם שנה של הרבה נקודות ציון גיקיות:

"אני מפקיד כתב-יד זה בידי היקום לא על מנת להשיג עזרה, אלא כדי לסייע, אולי, במניעת אסון נורא המאיים על כל המין האנושי." (פייר בול, כוכב הקופים)

פייר בול (1912-1994) היה סופר צרפתי, מהנדס וסוכן חשאי בעל יכולת לשלב הרפתקאות ופסיכולוגיה לסיפורים מדהימים.

לפני שנעשה לסופר מצליח, בול ניהל חיים די מעניינים. בשנים 1936-1939 הוא עבד כטכנאי במטעי עצי גומי בריטיים במלאיה. לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה, הוא התגייס לצבא הצרפתי בהודו-סין הצרפתית. כשגרמניה כבשה את צרפת, בול הצטרף לכחות צרפת החופשית בסינגפור ושימש כסוכן חשאי.

בול השתמש ביכולות הריגול שלו כדי לסייע לכוחות ההתנגדות בסין, בורמה והודו-סין הצרפתית. ב-1943, הוא נלכד בשבי והוכרח לעבוד שנתיים במחנה עבודה, עד שהמלחמה נגמרה. לאחר מכן, הוא ניסה לחזור לעבודתו בתעשיית הגומי, אבל זה לא תפס.

ב-1949, הסופר המתחיל חזר לפריז והתחיל לכתוב. ספרו הראשון היה הגשר על נהר קוואי (1952). מדובר ברומן סמי-בדיוני המבוסס על פרוייקט "רכבת המוות" שהרגה בערך 16,000 שבויי מלחמה של בעלות הברית ו-100,000 מגויסים אסייתים. הספר היה רב מכר עולמי מיידי ובול נהפך לסלבריטי. ההצלחה המהירה, אפשרה לבול להמשיך לכתוב וזה הוביל אותו, לספר שהוא, כנראה, המורשת הכי גדולה שלו - כוכב הקופים.

"זה היה פרוייקט גרנדיוזי, השאפתני ביותר שתוכנן אי-פעם על כדור הארץ." (פייר בול, כוכב הקופים)

ב-1963, בעת שביקר בגן חיות, בול הודהם מהמבטים המאד אנושיים של הגורילות, וזה גרם לו לתהות על מערכת היחסים בין בני אדם לקופים. חצי שנה לאחר מכן, הוא הוציא ספר "פנטזיה חברתית" (הוא לא היה מוכן לקבל תיוג של מדע בדיוני) שבה הוא מבקר את החולשות של האופי האנושי ותלות היתר של בני האדם בטכנולוגיה. גם ספר זה הפך להצלחה מיידית.

הסופר הבריטי, יאן פילדינג, תרגם את הספר לאנגלית. בבריטניה הוא יצא תחת השם Monkey Planet ובארה"ב תחת השם Planet of the Apes. זמן קצר לאחר מכן, הסוכן של בול, אליין ברנהיים, פנה למפיק הסרטים האמריקאי ארתור פ. ג'ייקובס ומכר לו את הזכויות לספר. ג'ייקובס חיפש לעשות משהו דומה לקינג קונג והספר של בול בדיוק נכנס לקטיגוריה הזו. המהלך הפתיע את הסופר כי הוא החשיב את הספר כאחד היצירות הפחותות שלו.

ג'ייקוס שכר את שירותיו של רוד סרלינג (היוצר של אזור הדמדומים) והצליח לשכנע את צ'לרטון הסטון (בן חור, עשרת הדברות) לככב בסרט. המוניטין של הסטון היה מספיק בשביל לשכנע את אולפני פוקס לקחת על עצמם את הסרט - בתקציב מקוצץ. ב-1968, הסרט הקלאסי כוכב הקופים שוחרר ומליוני מעריצים ברחבי העולם קיבלו עוד תעשייה להתמכר אליה.

בעקבות ההצלחה המיידית של הסרט, פוקס המשיכו לייצר עוד ארבע סרטים, רשת סי. בי. אס. יצרה סדרת אקשן טלויזיונית וב-1975, פוקס ואן. בי. סי. עיבדו את הספר לסדרת אנימציה. ב-2001, הסרט קיבל ריבוט, וגם שוב פעם ב-2011 (כטרילוגיה). בנוסף, היו גם אינספור ספרי המשך, ספינאופים, חוברות קומיקס, צעצועים ומרצ'נדייז. כל זה הודות לביקור של בול בגן החיות ב-1963.

"הפעם היה נדמה לי שאין זה אפשרי עוד לפקפק בזהותי האמיתי. אבוי! עדיין לא ידעתי באיזו עקשות עיוורת לוקים האורנג-אוטנגים!" (פייר בול, כוכב הקופים)

הספר מביא את סיפור המסע של עיתונאי אנושי מכדור הארץ לכוכב לכת המקיף את הכוכב בתלג'ז: אוליס מרו (המספר). מרו הוזמן להצטרך למסע הבינ-כוכבי ע"י פרופסור אנטל כי הוא ידע לשחק שחמט באופן סביר (וגם כי לא היו לו קשרים משפחתיים שכובלים אותו לכדור הארץ). חבר הצוות השלישי היה ארתור לוון, רופא. זמן קצר לאחר שהם נוחתים, המשלחת פוגשת אישה פראית ערומה, נובה, ובהמשך את שאר השבט שלה שהכיל עוד כמה מאות בני אדם ערומים.

שבט בני האדם מתעצבן מנוכחותם של חברי המשלחת הלבושים שהולכים על שתיים ובמהירות מסתער על החבורה, פורק מהם את הנשק, מסיר להם את הבגדים והורס את החללית. אחרי שחברי המשלחת הם ערומים לגמרי (וגם חסרי ישע), השבט נעשה ידידותי. עם זאת, אף אחד מחבריו לא מפגין שום תבונה אנושית. זמן קצר לאחר מכן, השבט מותקף ע"י חבורה של גורילות אינטיליגנטיות לבושות וחמושות והקונצפט של הספר נחשף.

מאד אהבתי את הרעיון של הספר, אבל פחות התחברתי לביצוע שלו. בול עושה עבודה מצוינת בבניית עולם, אבל הסיפור עצמו הוא רק סביר - מה שדי אפיין את המדע בדיוני של שנות החמישים (למרות שבול ניסה להתרחק מהתיוג).

הספר עצמו נכתב כדי לשמש ביקורת קרה על האופי האנושי וההבדלים השונים בין בני אדם לקופים, והדמויות עצמן משמשות היטב את המטרה הזו. כתוצאה, לי אישית לפחות, היה מאד קשה להתחבר אליהן.

מרו מתאר את המצוקה של להיות כלוא ולזכות ליחס של בעל חיים. הבעיה היא, שאין באמת תחושה שזה משהו שמפריע לו לעומק. מדובר בבעיה שהוא צריך לפתור, לא חוויה מייסרת. למרו אין שום קושי בכך שהקופים צדים, לוכדים ומבצעים ניסויים בבני האדם החייתיים. מבחינתו, הם חיות ולכן זה לגיטימי לנצל אותם לרעה ולבצע בהם ניסויים. הבעיה היחידה שלו היא שהוא אישית תבוני ולכן הוא אמור לקבל יחס שונה - מיותר לציין שלא הייתי אחד ממעריציו.

הקופים עצמם מחולקים לשלשה שבטים (גזעים) שונים: גורילות, אורנג-אוטנגים ושימפנזות. כל שבט מייצגת סטריאוטיפ אנושי שונה. גורילות הם המנהיגים הצבאים המתעניינים עיקר בלוגיסטיקה ואדמיניסטרציה ואחראים לנהל את כוכב הלכת. האורג-אוטנגים הם מדענים שמרנים שנצמדים באדיקות דתית לידע בספרים ונמנעים מניסויים. השימפנזות הם הגאונים היצירתיים שמגלים ידע חדש - ובאופן לא מפתיע הם גם השבט הכי חלש מבחינה פיזית וסופגים הכי הרבה זלזול. סטריאוטיפים אלה מקשים מאד על כל נסיון להזדהות עם רוב הדמויות הקופיות שהספר מציג. הם אמורים לשמש כביקורת על סוגי בני אדם שונים ולכן קשה להתחבר אליהם ברמה האינדיבידואלית.

סך הכל, נהניתי מהספר. בנית העולם והמסע בו הם ברמה מאד גבוהה, סגנון הכתיבה מרענן ודי מעניין, ולמרות שלי אישית יש קשיים עם הסיפור עצמו, לא מדובר בסיפור גרוע - רק בינוני. אני שמח להוסיף ספר זה לרשימת ספר המדע בדיוני הצרפתים שלי שחוקרים את היחס בין בני אדם לקופים (ביערות אפריקה, You shall know them) ובהחלט מחשיב אותו כחלק חשוב חשוב מהגיקיות של 1963.

#המסעממשיך לאט

*****

עדכון אישי: לקח לי כמעט חודש לכתוב את הסקירה הזאת. שילוב של סיום עבודה ותחילת עבודה חדשה, אבל גם כי הכתיבה עצמה כרגע מקבלת תעדוף יותר נמוך. הבית שלי עכשיו ראוי לאכלוס בני אדם וזאת תחושה טובה, אפילו אם זה אומר שיש לי פחות זמן לכתוב.

אני עדיין רוצה לכתוב עוד שתי סקירות, אבל הם יקחו קצת זמן. יש לי מאמר שאני צריך להגיש עד תחילת מרץ (לא הרבה זמן) וזה הדבר הבא שאני הולך לעבוד עליו. לאחר מכן, אני אחזור ל-1964.



15 views

©2019 by Sefer HaOmer ספר העומר. Proudly created with Wix.com

  • White Facebook Icon