©2019 by Sefer HaOmer ספר העומר. Proudly created with Wix.com

  • White Facebook Icon
Search
  • Yehoshua Paul

1961 - סולאריס

1961. משבר ברלין. סטניסלב לם כותב את סולאריס. (תורגם ע"י אהרון האופטמן ב-1981, הוצאת כתר. מהדורה מחודשת יצאה ב-2003)

"מאד קל לא להאמין במפלצות. הרבה יותר קשה להתחמק מאחיזתם מעוררת החרדה והחלחלה." (סטניסלב לם, הקיבריאדה)

מזרח גרמניה חווה בריחת מוחות. מעל 4.5 מליון אנשים נמלטו למערב דרך מעבר הגבול במזרח ברלין, מעל 20% מאוכלוסית המדינה. ברית המועצות מתוסכלת, אבל היא לא יכולה לעשות הרבה. ארבעת המדינות הכובשות - ארה"ב, בריטניה, צרפת ובריה"מ מנהלות בשותפות את מעבר הגבול של העיר, דבר שהופך אותו לנתיב בריחה קל.

ב-1958, המזכיר הסובייטי, ניקיטה חרושצ'וב שולח את האולטימטום הראשון שלו. הוא דורש ממדינות המערב לסגת את כוחותיהם ולהפוך את ברלין לעיר חופשית ומפורזת - בשליטתה של מזרח גרמניה. בתגובה, מדינות המערב פותחות במשא ומתן. אחרי שנתיים הן כמעט מצליחות להשיג פשרה, אבל אז בריה"מ מפילה מטוס ריגול אמריקאי וחרושצ'וב עוד פעם משגר את האולטימטום שלו.

המזכיר הסובייטי יודע שאף צד לא רוצה לכפות את האולטימטום, אבל ממשלת הבובות של מזרח גרמניה צריכה לפתור את הבעיה של אזרחים המנצלים את הפירצה בגבול ברלין כדי להמלט למערב. לכן, המדינות משנות כיוון ומחליטות בסתר להקים מחסום פיזי ממשי שיאטום את נתיב הבריחה - כל מה שצריך עכשיו הוא אור ירוק דיפלומטי.

ביוני 1961, הנשיא קנדי וחרושצ'וב נפגשים בוינה. קנדי מבצע טעות של מתחילים, וחושף שארה"ב לא תתנגד באופן פעיל להקמת המחסום. לאחר מכן קנדי מודיע בתקשורת שהוא מתכנן לבקש מהקונגרס תוספת לתקציב הבטחון - לחרושצ'וב יש את התירוץ שלו.

באוגוסט, שרי החוץ של ארה"ב, בריטניה, צרפת ומערב גרמניה נפגשים בסתר בפריז כדי לדון במשבר ברלין. אף אחת מהמדינות לא רוצה מלחמה גלויה. ארה"ב רוצה לחתום על הסכם והמדינות האחרות רוצות סנקציות כלכליות. את כל המידע הזה, מרגלים סובייטים מעבירים חזרה לבריה"מ. חרושצ'וב יודע עכשיו שניתן להתקדם וההקמה של חומת ברלין רשמית מתחילה.

הממשלה של מזרח גרמניה סוגרת באופן חד-צדדי את הגבול. 32,000 לוחמים ומהנדסים מתקינים גדרות תיל, שדות מוקשים וגדרות מסביב לחלק המערבי של העיר. הכבישים היוצאים החוצה נהרסים ומנהרות הרכבת נאטמות. לאחר מכן הם מפנים שטח ענק שמתוכנן להפוך ל"רצועת מוות" שבה ניתן בקלות לירות באזרחים שנמלטים. בהמשך, הגדרות יוחלפו בקירות בטון. בזמן שכל זה קורה, הצבא הסובייטי שומר על נוכחות בתוך העיר כדי לדכא התערבות של כוחות מערביים ולהשקיט את המהומות שעלולות להתפרץ.

חומת ברלין היא עובדה מוגמרת. הפירצה שאיפשרה לאזרחי מזרח גרמניה לברוח ממדינתם נסגרה. הם עכשיו לא שונים משאר המדינות של הבלוק המזרחי: נשלטים ע"י ממשלת בובות, חיים תחת סוג של דמוקרטיה ויכולים לנהל את חייהם כרגיל בתנאי שהם לא מוחים יותר מדי חזק. וזה לא כאילו שהחיים כל כך קשים. פולין, לדוגמא, בדיוק סיימה את סבב הבחירות המזויפות השלישי שלה וזה לא מנע מסטניסלב לם לכתוב את סולאריס.

מדף עם ספרים שנכתוב ע"י לם (וספר אחד שנכתב עליו) בתשע שפות

"כותב לא צריך להתרוצץ עם מראה עבור בני מדינתו; הוא צריך לספר לחברה ולתקופה שלו דברים שאף אחד לא חשב עליהם לפני כן." (סטניסלב לם)

סטניסלב לם (1921-2006) היה גאון, וגם סופר פולני (ורופא מוסמך) שכתב מדע בדיוני, פילוסופיה וסאטירה. הספרים של לם תורגמו למעל 41 שפות ונמכרו בלמעלה מ-45 מליון עותקים.

ללם היו שורשים יהודים, אבל הוא גדל עם אפס זיקה ליהדות או לתרבות יהודית. הוא גילה בדרך הקשה מה זה אומר כשהגרמנים פלשו לפולין ב-1939. הוא ומשפחתו הצליחו להתחמק מכליאה בגטו באמצעות מסמכים מזוייפים ובהמשך הוא כתב על איך שהחקיקה הנאצית אילצה אותו להשלים עם מוצאו.

אחרי הנאצים הגיע משטר האימים של סטלין שכלל, בין השאר, צנזורה. לם בחר למקד את כישוריו בכתיבת מדע בדיוני, ז'אנר פחות נחשב וכתוצאה גם פחות מפוקח. עם זאת, זה לא פתר אותו מעריכות כפויות והוא נאלץ להתפשר על הטקסט הסופי של רוב יצירותיו, דבר שהתבטא באזכורים לא קשורים של המציאות הסובייטית ו"העתיד הקומוניסטי המרהיב."

כל זה השתנה ב-1956 כשחרושצ'וב התחיל עם תהליך הדה-סטליניזציה בבריה"מ שהובילה לאוקטובר הפולני ויותר חופש ביטוי. לם התחיל לפרוח כסופר והוא כתב מעל שנים עשר ספרי מדע בדיוני חדשים בנוסף למאמרים רבים על מדע ותרבות.

למה לם נחשב לסופר כל כך גאוני? אישית אני חושב שזה קשור לאיך שהצליח לשלב מדע בדיוני קשה עם פילוסופיה ודת כדי לשאול שאלות על אלוהים, הטבע האנושי והמציאות שבה אנו חיים. רוב היצירה שלה היא מקורית במובן שבמקום להציב מראה מול הקורא והחברה הוא מעלה שאלות חדשות, גורם לך לחשוב עליהם, אבל משאיר אותם כשאלות. יש גם משחקי מילים מורכבים ושירה רובוטית וחייזרית, אבל אלה בונוסים שנכתבו בשביל לייסר את המתרגמים.

"איך אתם מתכוונים לתקשר עם האוקיינוס כשאתם לא יכולים להבין אחד את השני?" (סטניסלב לם, סולאריס).

סולאריס מסופר דרך נקודת מבטו של הפסיכולוג כריס קלוין שבדיוק הגיע לתחנת חלל המרחפת מעל כוכב הלכת סולאריס. כשהחללית שלו נחתה, אף אחד לא היה שם בשביל לקבל את פניו ורק לאחר הרבה חיפושים הוא הצליח לאתר חבר צוות אחד שיכור, סנאוט. ממנו הוא למד שחבר הצות השני סארטוריוס מתבודד בחדרו ושחבר הצוות השלישי והאחרון, גיבריאן, התאבד. בנוסף יש אישה מיסתורית שמסתובבת ברחבי התחנה וכל זה קשור איכשהו לתעלומת האוקיינוס של סולאריס, אוקיינוס שהוא הרבה מעבר ליכולות ההבנה האנושיות.

כוכב הלכת סולאריס הוא כוכב לכת עם מסלול לא יציב המסרב לציית לחוקי הפיזיקה. מעל שמונים אחוז משטח הכוכב מכוסה באוקינוס פלזמה שבהרבה מאד מובנים מתנהג כמו אורגניזם ביולוגי ענק, רק שזה אוקיינוס. האוקיינוס יכול לבצע מניפולציות בזמן, מרחב וחומר, לא מתקשר, ומעל מאה שנים מטריף מדענים המנסים לחלץ משמעות מהחידה הכאילו-אלוהית שניצבת מולם.

הכריכה של המהדורה הראשונה

"אבל מה אני הולך לראות?

אני לא יודע. במובן מסוים זה תלוי בך." (סטניסלב לם, סולאריס)

הספר הוא לא ספר מיסתורין, למרות שהוא מכיל המון תעלומות. המיסתורין הוא הכלי שבאמצעותו לם מושך את הקורא פנימה. כל פרק מעלה שאלות חדשות ולא מביא מספיק תשובות. השאלות קשורות לתעלומה הנוכחית שכוכב הלכת סולאריס מציב לחברי הצוות של תחנת החלל, אבל השאלות גם נוגעות בפילוסופיה, דת והטבע האנושי - שאלות שמעצם טבען אין להן תשובות.

כשהתחלתי לקרוא את סולאריס לא היה לי מושג למה לצפות. ידעתי שהוא נחשב ע"י רבים ליצירה הכי חשובה של לם, אבל לא היה לי ידע מוקדם על לם או על סגנון הכתיבה שלו לפני הספר הזה.

הספר הוא לא קריאה קלה, למרות שהפרק הראשון עושה עבודה מעולה בלהטעות את הקורא כשהוא מושך אותו פנימה. לא מדובר בסיפור פשוט, אבל גם לא במאמר שמתחזה לסיפור. זה קצת מהכל ויש לזה יתרונות וחסרונות. לדוגמא, יש המון אקספוזיציה בספר. בהתחלה זה דבר טוב כי הקורא צריך מבוא לכוכב הלכת סולאריס. בהמשך הוא מכביד על הסיפור, למרות שהמידע נדרש כדי להבין מה קורה בפרקים יותר מאוחרים.

הדמויות הן אנושיות מדי באופן שלי אישית הרגיש מעצבן. לם החליט להתעלל נפשית בדמויות שלו וזה מסביר הרבה לגבי אופן החשיבה וההתנהגות שלהם, אבל עדיין היה לי קשה מאד להזדהות.

מבחינתי, השאלות היותר עמוקות שהספר הציב נגעו בעניינים תיאורטיים בלבד. הנחת היסוד של הספר על קיומו של ישות אלוהית חייזרית שהיא מעבר להבנה האנושית היא סוגיה תיאורטית בלבד מבחינתי. רוב הדתות לא תופסות את אלוהים כמשהו מרוחק או בלתי ניתן להבנה ויש תקשורת בשפע למי שמוכן להקשיב. הבעיות מתחילות כשזה מגיע לפרשנות וליישום. זה לא אומר שלא נהניתי מהשאלות התיאורטיות שהספר העלה, אבל הם לא השפיעו על תפיסת העולם שלי. הם היו יותר כמו תרגילי מחשבה של "מה אם?"

אם אתם מחפשים ספר תעלומה מדע בדיוני עמוק שישאיר אתכם עם הרבה שאלות ואפס תשובות, הספר הזה הוא מאד מומלץ. אני מרגיש שאפשר לקרוא אותו חמש-שש פעמים וכל פעם לצאת ממנו עם תחושה אחרת. אישית, אני לא הולך לקרוא אותו (או ספרים אחרים של לם) שוב, אבל רק מכיון שסגנון הכתיבה היה קצת יותר מדי כבד לטעמי. עם זאת, אני יכול לראות רבים אחרים נהנים מהספר.

#המסעממשיך




5 views