Search
  • Yehoshua Paul

1958 - A Case of Conscience (פוסט בעברית)

1958. המרוץ לחלל, נאס"א והוצאות ממשלתיות. ג'יימס בליש כותב את A Case of Conscience.

אזהרה! הסקירה הזאת כוללת הרבה ספוילרים.

ויליאם הייוארד פיקרינג, ג'יימס ואן אלן ווורנהר ואן בראון מציגים מודל בקנה מידה מלא של אקספלורר 1 במסיבת עיתונאים בווישנגטון די. סי. לאחר שהתקבל אישור שהלווין נמצא במסלול מעל כדור הארץ.

"כל הידע עוברת דרך שני השלבים, הלידה של העובדות מתוך הרעש וההתפוגגות חזרה לרעש. התהליך הזה יצר אבחנות שההבדלים ביניהן נעשו דקות יותר ויותר. התוצאה היתה סדרה אינסופית של אסונות תיאורטיים". (ג'יימס בליש, A Case of Conscience).

ב-31 בינואר, ארה"ב משגרת את אקספלורר 1, הלוויין המלאכותי השלישי המשוגר בהצלחה לחלל. השתיים הראשונים הם ספוטניק 1 וספוטניק 2 של ברית המועצות. ארה"ב מפסידה במרוץ לחלל והיא צריכה לגשר את הפער מהר.

השיגור של לוויני ספוטניק לחלל היא נצחון תעמולה ענק עבור ברית המועצות ובעלות בריתה. הם הדגימו בהצלחה שהם יכולים לשגר אובייקטים לחלל ושהרקטות שלהם, עם מטען גרעיני, מסוגלות להגיע לארה"ב - וזה כבר מתחיל להפחיד.

התקשורת האמריקאית, מתוקף תפקידה, מעוררת פאניקה בקרב הציבור הרחב. עם זאת, הנשיא אייזנהאואר לא באמת מודאג. מבחינתו, ספוטניק היא הישג מדעי, לא איום צבאי, ואתגר שארה"ב צריכה להתגבר עליו "בתושיה ונחישות" - וזה מה שהיא עושה.

הנשיא מייסד את נאס"א מכיון שהוא רוצה גוף אזרחי נפרד, שאין לו זיקה צבאית, שיקח על עצמו את האחריות לניהול כל הפעולות הקשורות לחלל החיצון. מבחינתו, חקר החלל היא מטרה מדעית ראויה ולא אמצעי לנצח בו את המלחמה הקרה. סוכנות ייעודית תוכל לתאם ולנהל את כל המחקר, הפיתוח והתפעול של תכנית החלל האמריקאית - עכשיו עדיפות לאומית גבוהה.

ההשקעה העצומה בחקר החלל היא אמנם מאד פופולרית, אבל גם שנויה במחלוקת. יש הרבה מדענים מודאגים. הם חוששים שהתקצוב הממשלתי יבוא על חשבון חקר מדעי שלא קשור לחלל. רבים בקהילה השחורה היו מעדיפים שהקונגרס ישקיע קצת פחות בחלל והרבה יותר בסיוע לעשירון התחתון. גם חלקים מהעולם הנוצרי מתנגדת מכיוון שהמסע לחלל היא נגד רצון האל. עד 2049, הכנסיה הקתולית לפחות, תשנה את דעתה.

החלל החיצון מכיל הרבה מאד כפירות שהאנושות בשלב כלשהו תצטרך להתמודד עמן. את חלקן ניתן ליישב בקלות עם ההשקפה הקתולית, אבל רבים אחרים לא. ג'יימס בליש חוקר כפירות אלו לעומק בספרו A case of conscience.

הכריכה של המהדורה הראשונה של A Case of Conscience

"דיברתי אמת. אי אפשר לחזור מהאמת." (ג'יימס בליש, The Thing in the Attic)

ג'יימס בנג'מין בליש (1921-1975) היה סופר מדע בדיוני אמריקאי שהתחיל את הקריירה שלו כפאנבוי וטרול לפני שהתבגר והפך לסופר מעשי ומבקר ספרות פלפ. כהכרה על תרומתו לקהילה, הוא קיבל את הזכות לעבד פרקי מסע בין כוכבים לסיפורים קצרים ולכתוב את הספר Spock Must Die! (ב-1970).

את הקריירה שלו כפאנבוי, בליש התחיל בגיל 15 כשהוא ייסד את הפנזין The Planeteer. בתקופה הזאת (שנות השלושים) הוא התחיל להגיע למפגשים של ה-Futurians, אחד מאגודות המדע בדיוני הראשונים. זאת גם היתה התקופה שהוא קיבל את הטעימה הראשונה שלו בלהיות טרול מקצועי.

ה-Futurians היו אגודת מעריצי מדע בדיוני. היו להם רעיונות מאד ברורים לגבי הכיוון שאליו הז'אנר צריך לשאוף. פעילים בולטים כמו דונלד א. וולהיים רצו שהפאנדום יהיה יותר מעורב פוליטית וחשבו שצריך לפעול לכינונו של מדינה גלובלית מדעית המבוססת על קומוניזם. בליש החזיק בעמדה הפוכה והגדיר את עצמו כ"פאשיסט על הנייר". הוא חשב שהפאשיזם היא תיאוריה מעניינת, אבל היא מיושמת באופן נוראי. חילוקי דעות אלו הובילו לכמה ויכוחים מאד סוערים שבהם הוסבר לבליש פעם אחר פעם שהוא טועה וזה דירבן אותו להמשיך להציג כל שבוע טיעונים חדשים שיוכלו להצדיק את התיאוריות שלו.

אחרי שסיים את התיכון, בליש התחיל לכתוב מדע בדיוני עבור מגזיני פלפ בהיקף משרה מלאה. כסופר, בליש התאמץ מאד להעלות את הסטנדרטים המאד נמוכים של המדע בדיוני שהתפרסם במגזינים. הוא כתב סדרה של מאמרים תחת שם העט ויליאם אתלינג ג'וניור (William Atheling Junior) שבהם הוא ביקר סופרים ועורכים על שגיאות דקדוק וחוסר הבנה של מונחים מדעיים. מאמרים אלו נאספו בספר The Issue At Hand (ב-1964) ו-More Issues at Hand (ב-1970).

לבליש היתה גישה מאד מעשית כסופר. קודם הוא היה כותב סיפורים קצרים ונובלות ומאוחר יותר הוא היה חוזר אליהם כדי להרחיב או לשכתב את אלו שיצאו הכי טוב או היו מאד פופולריים. הסיפורים המורחבים חשפו את הכשרון של בליש כסופר יחסית עמוק עבור התקופה והז'אנר שבה הוא כתב.

הספר A Case of Conscience היא דוגמה טובה לגישה הזאת. הוא התחיל כנובלה שבליש פרסם במגזין If ב-1953. אחרי שבליש הרחיב את הנובלה לספר באורך מלא, הספר זכה בפרס הוגו ב-1959.

"אני מצפה שבטווח הרחוק כשנגיע אל החומר המהותי של היקום, אנחנו נגלה שאין שם שום דבר - רק כלום הנע בשום-מקום בשום-זמן. ביום ההוא, לי יהיה את אלוהים ולך לא - אחרת לא יהיה הבדל בינינו (ג'יימס בליש, A case of conscience).

הספר מחולק לשני חלקים ומציג שני נרטיבים חופפים. הראשון הוא נוצרי-קתולי: כומר ישועי מבקר בכוכב לכת שעצם קיומו הוא כפירה. השני הוא מסע מחקר: משלחת של ארבע מדענים נשלחת לבדוק האם כוכב לכת מתאים למטרות קולוניזציה. בהמשך הנרטיב הזה הופך לדיסטופי. שני הנרטיבים משולבים היטב אחד בשני. בחלק הראשון השילוב הזה מספק לנו דילמה מרתקת שבחלק השני מיושבת באופן ממש לא משביע רצון (לפי דעתי).

אבל אני מקדים את המאוחר.

הנרטיב הקתולי הוא של האב רמון רואיז-סנצ'ז, רופא וביולוג, שנשלח מטען האו"ם לכוכב הלכת לית'יה כדי לקבוע האם אפשר לפתוח את הכוכב לכת למגע עם בני אדם. השנה היא 2049 ורואיז-סנצ'ז מקווה לסיים את עבודתו מהר כדי שיוכל לחזור לכדור הארץ ולהגיע לרומא עד 2050 - שנה מקודשת שבה האפיפיור יכול להעניק חנינות מאלוהים ולמחול על חטאים.

עבור רואיז-סנצ'ז, אלוהים ומדע משלימים אחד את השני. ביולוגיה היא פעולה דתית כי כל היצורים הם מאלוהים וכל כוכב לכת חדש על כל התגלמויות החיים שבו מהווים הוכחה מחודשת לכוחו של אלוהים לברוא. לית'יה מאתגרת את האמונה הזאת.

כוכב הלכת הוא דמוי גן עדן. יש מעט מאד טורפים והגזעים המקומיים לא צריכים להתחרות על משאבים כי יש בשפע. בראש סולם המזון ניצבים הלית'יאנים, גזע של דמויי-לטאה תבוניים בגובה 3.5 מטר. הלית'יאנים כגזע הם טובים במהותם מסיבות רציונליות. בכל דרך שבה בוחרים לבחון את הגזע הם קיימים במצב של חסד אלוקי - רק שאין להם שום קונצפט של אלוהים. אין טוב בלי אלוהים ובהכרח זה אומר שלית'יה חייבת להיות משהו שונה. עבור רואיז-סנצ'ז אין בזה שום הגיון.

לפי הדוקטרינה הקתולית, הקונצפט של טוב בלי אלוהים הוא בלתי אפשרי. לכן, לית'יה היא בהכרח משהו שהשטן ברא, אבל השטן לא יכול לברוא. הוא יכול רק להשחיט ולהשמיד. הרעיון שהשטן ברא את לית'יה היא כפירה - כפירה שתמנע מרואיז-סנצ'ז לקבל חנינה בשנה המקודשת הממשמשת ובאה. הוא נמצא עכשיו במצב בלתי אפשרי. הוא יודע שהלית'יאנים הם יצירה של השטן, אבל הוא גם יודע שהם טובים. לפני שהוא עוזב את כוכב הלכת, הוא מקבל בהיסוס מתנה מלית'יאני שאיתו הוא התיידד - כד חתום המכיל ביצה.

נרטיב המסע מחקר הוא של שאר המשלחת. הם חלוקים האם לית'יה היא כוכב לכת שיכול להגדיל את מאגר הנשק הגרעיני של כדור הארץ - והאם זאת מטרה ראויה. שני חברי משלחת, קליבר ואגרונסקי, רוצים לפתוח את כוכב הלכת למגע עם בני אדם כדי שניתן יהיה להקים בו מפעל שיספק לכדור הארץ חומרים לנשק גרעיני. החבר השלישי, מיכליס, מתנגד. עלות השינוע וההעברה של החומרים חזרה לכדור הארץ תוביל לפשיטת רגל גלובלית ובניית מפעל בלית'יה תחשוף את הילידים לכל הרוע של קולוניזיציה. לא צריך להיות קתולי כדי להבין למה מהלך כזה הוא פסול. רואיז-סנצ'ז מצדד עם מיכליס מסיבות דתיות והוועדה תקועה.

בחלק השני של הספר, הסיפור התחיל להתדרדר עבורי. חלק זה די נוטש את רואיז-סנצ'ז ונרטיב המסע-מחקר מוחלף בנרטיב הדיסטופי של כדור הארץ בשנת 2050. מדובר בשינוי מאכזב שמחליש מאד את הנרטיב הקתולי שהוא עכשיו הרבה פחות נוכח בסיפור.

כשהביצה שרואיז-סנצ'ז הביא אתו לכדור הארץ בוקעת, הקביעה שלו שלית'יה היא יצירה של השטן מתבררת לכאורה כאמיתית. הלית'יאני, אגטוורשי, מתבגר מהר מאד וברגע שהוא משיג את העצמאות שלו הוא מתחיל לחרחר מהומות ומוביל להתרסקות כללית של החברה האנושית.

במקום המוגבל שמוקדש לכומר בחלק זה, אנחנו לומדים על הפתרון של האפיפיור לדילמה הדתית שלית'יה מייצגת. כוכב הלכת הוא אולי תעתוע ורואיז-סנצ'ז היה צריך לנסות לגרש אותו באמצעות טקס גירוש שדים (Exorcism). מבחינתי, זה פתרון די חלש לבעיה הדתית כי כל הדילמה התיאולוגית נשללת בקלות ומוחלפת בטקס דתי, כשהטקס הספציפי הזה ממש לא מתאים בספר מדע בדיוני. מדובר במשהו שמחליש מאד את הדילמה הקתולית שהוצגה באופן כל כך מרתק בחלק הראשון של הסיפור.

בסופו של דבר, יש לי רגשות מאד מעורבים לגבי הספר הזה. אם אתם אוהבים סיפורים שמשלבים בין דת למדע בדיוני, רוצים ללמוד יותר על הכנסיה הקתולית או נהנים מויכוחים בין דת למדע, הייתי נותן לספר הזה הזדמנות. אם אתם רק מחפשים ספר מדע בדיוני מקורי ומעניין, הייתי מוותר עליו או קורא רק את החצי הראשון (הנובלה המקורית שבליש כתב). אני נופל לקטיגוריה הראשונה אז לא הייתה קורא לספר הזה פספוס, אבל הוא בהחלט אכזב אותי ביחס למה שציפיתי לקבל.

#המסעממשיך




0 views

©2019 by Sefer HaOmer ספר העומר. Proudly created with Wix.com

  • White Facebook Icon