©2019 by Sefer HaOmer ספר העומר. Proudly created with Wix.com

  • White Facebook Icon
Search
  • Yehoshua Paul

1955 - ילדי הגולם

1955. אנרגיה גרעינית, צוללות גרעיניות וראשי נפץ גרעיניים. חרם האוטובוסים של מונטגומרי. ג'ון וינדהאם כותב את ילדי הגולם (תורגם לעברית ע"י יונתן בר, הוצאת קדמת עדן, 2008).

"אך לעיתים קרובות נהגו המבוגרים לצאת מכליהם מסיבה פעוטה"

ארה"ב מתחילה לגלות את השימושים הרבים שיש לאנרגיה גרעינית:

  • תחנת כח גרעינית מתחילה למכור חשמל לעיירה ארקו במדינת איידהו.

  • נאוטילוס, הצוללת הגרעינית הראשונה, מפליגה לים

  • הפנטגון מכריז על תכניות לפתח טילים בליסטיים בין יבשתיים המצויידים בראשי חץ גרעיניים.

לברית המועצות יש פער שהיא צריכה להדביק בחזית הגרעינית ולכן היא מקימה את ברית ורשה: ברית הגנה צבאית שהמעצמה חותמת עם שבע מדינות סוציאליסטיות במרכז ומזרח אירופה. בנוסף, צוללת זולו סובייטית היא הראשונה שמצליחה לשגר בהצלחה טיל בליסטי (ללא ראש חץ גרעיני).

בזמן שכל זה קורה, התנועה לזכויות האזרח מתחילה לצבור תאוצה בארה"ב, ספיציפית במונטגומרי, אלבמה. ב-02 במרץ, קלודט קולווין בת ה-15 נגררת בכח מאוטובוס ונעצרת לאחר שמסרבת לפנות את מקומה לאישה לבנה.

תשעה חודשים לאחר מכן ב-01 בדצמבר, רוזה פארקס מסרבת לציית להוראה של נהג האוטובוס, ג'יימס פ. בלייק, לפנות את מקומה לטובת אישה לבנה. פארקס נעצרת וחרם האוטובוסים של מונטגומרי מתחיל. מרטין לותר קינג הבן וכמרים שחורים חשובים אחרים מייסדים את האגודה לשיפור מונטגומרי (Montgomery Improvement Society) כדי לתאם את הקמפיין.

החרם ימשך קצת יותר משנה עד ה-20 בדצמבר, 1956 כשההפרדה באוטובוסים מבוטלת בעקבות פסיקה של בית המשפט העליון של ארה"ב ששימרה החלטה של בית המשפט המחוזי שקבע (Browder v. Gayle) שהפרדה גזעית באוטובוסים היא בלתי חוקתית. קלודט קולווין היא אחת התובעות בתיק שתביא לפסיקה המהפכנית.

עם זאת, הממשל של הנשיא אייזנהאואר לא ממתין לפסיקת בית המשפט והוא קובע את עמדתו ע"י הוצאה מחוץ לחוק של כל הפרדה גזעית באוטובוסים, רכבות ותחנות המתנה בכבישים המחברים בין המדינות.

ראשי החץ הגרעיניים וההפרדה הגזעית של 1955 מהוות חומר בעירה טוב להצתת דמיונם של סופרי מדע בדיוני רבים. אחד הסופרים האלה הוא ג'ון וינדהאם שבאותה שנה כותב את ילדי הגולם סיפור, התבגרות המתרחש בחברה פוסט אפוקליפטית המיוסדת על עקרונות גזעניים.

"תמצית החיים היא לחיות; תמצית החיים היא שינוי; שינוי הוא אבולוציה, ואנחנו חלק ממנה."

ג'ון וינדהאם פארקס לוקאס בניון האריס (1903-1969) היה סופר מדע בדיוני אנגלי המוכר בעיקר בעקבות הספרים שכתב תחת שם העט ג'ון וינדהאם כמו ילדי החלל שעובד פעמיים לסרט Village of the Damned.

ניתן לחלק את הקריירה של וינדהאם לשתי תקופות: הכתיבה המוקדמת שלו מלפני מלחמת העולם השניה והכתיבה המאוחרת שלו לאחר שהמציא את עצמו מחדש.

בתקופה המוקדמת שלו, וינדהם מכר סיפורים קצרים ותוכן סדרתי למגזיני מדע בדיוני אמריקאים תחת שמות עט שונים שהורכבו מצירופים של השמות שלו כמו: ג'ון בניון, ג'ון ב. האריס, ג'ון בניון האריס ו-וינדהאם פארקס. בתקופה הזאת הוא גם כתב כמה רומנים באורך מלא: שני ספרי מדע בדיוני וספר מתח בלשי.

לאחר מלחמת העולם השניה, וינדהאם המציא את עצמו מחדש. בעקבות השראה שקיבל מאחיו הצעיר שכבר הצליח למכור ארבע ספרים, הוא שינה את סגנון הכתיבה שלו, שינה את שם העט שלו לג'ון וינדהאם והציג את עצמו כסופר חדש. שינויים אלו אפשרו לו לכתוב את יומו של השלש-רגל ב-1951 ולשווק אותו לקהל מיינסטרים כמשהו 'דמוי מדע-בדיוני'.

המהלך הצליח. יומו של התלת רגל הפך להצלחה מסחררת וקיבע את מעמדו של וינדהאם כאחד מסופרי המדע בדיוני המשפיעים וכל זה בזמן שהוא עצמו ניסה להרחיק את המוניטין שלו מהז'אנר. הקהל הרחב אהב את הכתיבה שלו והוא המשיך לכתוב עוד ששה ספרים שהפכו לרבי מכר. אחד מהספרים האלו הוא ילדי הגולם.

"עלינו להאמין שאלוהים שפוי, דייוי נערי. אנו נאבד לבטח לולא זאת."

הספר מסופר בגוף ראשון מנקודת מבטו של דייויד סטרורם, ילד צעיר שגדל בחווה מרוחקת במחוז וואקנוק. וואקנוק הוא חלק מלברדור, אי קטן של ציוויליזציה בעולם פוסט אפוקליפטי שהושמד ע"י הפורענות (שואה גרעינית) שאלוהים שלח כדי להעניש את "הקדמונים" על כך שהשתמשו במדע כדי לשנות את הסדר הטבעי של הבריאה.

לברדור מיוסדת על עקרונות מהתנ"ך וספר חרטות, טקסט דתי שקובע במדויק מה נחשב כצלם האמיתי של אלוהים. כל דבר שלא מתאים להגדרות של חרטות מוגדר כמוטציה או סטייה שצריך לגרש או להשמיד.

ההורים של דייויד הם אנשים מאד דתיים שעושים ככל יכולתם לנהל את חיים בהתאם לרצון האל כפי שהוא בא לידי ביטוי בספרים הקדושים. התוצאה היא שדייויד גדל כשהוא מוקף באמירות כמו: "רק בצלם האל נברא האדם", "שמרו על טהרת צאן מרעיתו", "יבורך הכלל", "בטהרה ישועתנו" והכי חשוב "השמרו מן המוטנט".

ישנם הגדרות מאד מדויקות מה נחשב לנורמלי. ילדים צריכים להיוולד עם ראש אחד, שני ידיים, שני רגליים וחמש אצבעות בכל יד או רגל כשכולם במידות הנכונות. זה די בעייתי מכיוון שהקרינה הרדיואקטיבית שנמצאת בכל מקום (העונש של אלוהים) גורמת לכך שכמויות רבות של אנשים, בע"ח, וגידולים נוצרים שונים.

דיוויד לומד את ההשלכות של מוטציה בדרך הקשה כשבגיל 10 הוא מתיידד עם סופי, נערה שנולדה עם אצבע שישית על אחת הרגליים. החברות נמשכת חצי שנה עד שהסוד של סופי נחשף והיא ומשפחתה נאלצים לברוח. ככל שהוא מתבגר יותר, דייויד נחשף ליותר ויכוחים הנסובים סביב ההגדרה של מה בדיוק נחשב למוטציה. אבא שלו הורג בסתר חתול ללא זנב (שקיבל אישור). יש סכסוך בין המשפחה שלו למשפחה של בת דודתו בעקבות השימוש שלהם בסוסים גדולים שנוצרו בשיטות הרבעה מסורתיות. גם לדייויד עצמו יש סוד - הוא ושבעה ילדים אחרים יכולים לתקשר באופן טלפתי.

"'מנסיוני', אמר, 'אם אתה בורח ממשהו רק מפני שהוא לא מוצא חן בעיניך, גם מה שתמצא לא ימצא חן בעיניך. אבל אם תברח ליעד כלשהו, זה כבר עניין אחר. אבל לאן תרצה לברוח?'"

ילדי הגולם הוא ספר מדע בדיוני המתחזה לספר מיינסטרים (דבר שגרם לי לא מעט בלבול כשניסיתי לאתר אותו על המדפים בספרית בית אריאלה). המסכה הזאת של הנורמליות היא אחד המאפיינים הכי מובהקים של הכתיבה המאוחרת של וינדהאם והיא גם מה שהופכת את ילדי הגולם לספר מדהים ומרתק (וגם מאד מטריד).

וינדהאם פותח את הסיפור שלו בזה שהוא מציג לנו חלום של ילד בן 10 שהוא לכאורה ילד רגיל לכל דבר ואז הילד הזה מפתח ידידות עם ילדה אחרת בת גילו. זוהי ידידות שכל קורא, ולא רק אדם שהוא גיק, יוכל להזדהות אתו.

ככל שהסיפור מתפתח, אנחנו נחשפים לעולם הפוסט אפוקליפטי שבו דייויד בצעיר גדל. זהו עולם ששונה, אבל מספיק דומה למציאות שלנו כדי להשאיר את הקורא מאד מוטרד. התחושה הזאת של הנורמליות גם עוזרת לקורא להתחבר לדמויות השונות וליצור אתם קשר שיישמר לכל אורך הסיפור.

היה לי מאד קשה להניח את הספר הזה. הוא באמת היה כזה טוב. הלב שלי יצא אל דייויד וחבריו באותה זמן שהוא נמלא זעזוע מהחברה הקנאית שבה הם גדלו. מדובר בחברה קנאית שלא היתה מקבלת הכשר מאף אחת מהדתות הגדולות - לא אז ולא היום.

בהתחשב בהקשר ההיסטורי, הספר משמש כתמרור אזהרה בולט על הסכנות הפוטנציאליות של אסקלציה גרעינית לא מבוקרת ותפיסות עולם מעוותות שיכולות להתפתח בחברות המבדלות את עצמן משאר העולם. ככל שמנסים להצמד כמה שיותר חזק לרצון ה', ככל שבונים חומה שמפרידה בין שאר החברה, כך גדל הסיכוי שייווצר משהו שהוא מעוות לגמרי. זהו משהו שאנחנו כחברה דתית צריכים לחשוב עליו כשאנחנו בונים לעצמנו קהילות הומוגניות מבודדות וזה משהו שאני לוקח אתי עכשיו שסיימתי לקרוא את הספר.

הערה לקוראים דתיים: הכריכה של הספר בעברית היא לא צנועה בעליל ואין לה שום קשר לתוכן.

#ספרהעומר2

36 views