Search
  • Yehoshua Paul

1954 - The Children of Green Knowe (פוסט בעברית)

Updated: Oct 24, 2019

1954. הסיור הראשון של המלכה אליזבת השנייה בחבר העמים הבריטי. הסוף לקיצוב הבשר בממלכה המאוחדת. לוסי מ. בוסטון כותבת את The Children of Green Knowe.

"אישית אני מעדיפה את ביצי ניו זילנד שלי לארוחת בוקר". (המלכה אליזבת השנייה)

לאט לאט, האימפריה הבריטית הופכת לחבר העמים הבריטי. הרבה מושבות לשעבר כבר הספיקו לקבל עצמאות, אבל הן עדיין מרגישות קשר חזק לשורשים הבריטיים שלהם.

המלכה אליזבת השנייה היא ראש חבר העמים הבריטי, תפקיד סמלי המבטא את הידידות והנאמנות שמדינות אלו מרגישות כלפי בריטניה מבלי לשלול את הרצון שלהן לחירות ועצמאות. בנובמבר 1953, המלכה ובעלה פיליפ יוצאים לסיור עולמי של שבעה חודשים שבמהלכו הם מבקרים ב-13 מדינות ונוסעים מעל 60,000 ק"מ בים, ביבשה ובאוויר.

עבור אוסטרליה וניו זילנד, זאת תהיה הפעם הראשונה שבה שליט מלכותי בריטי מבקר במדינות שלהם. הקהלים שמתכנסים לראות את הזוג המלכותי הם עצומים. לפי חלק מההערכות, מעל 75% מתושבי אוסטרליה זכו לראות את מלכתם במהלך הופעותיה הציבוריות הרבות.

ביקורים אלו הם רק הראשונים מתוך מאות נסיעות מלכותיות שהמלכה, ובהמשך שאר משפחתה, יערכו למדינות זרות והיא תהפוך להיות ראש המדינה שתקיים את מספר הנסיעות הממלכתיות הגבוה ביותר בהיסטוריה.

באופן כללי, המצב עכשיו בממלכות המאוחדות הוא די טוב. הצלקות ממלחמת העולם השניה די נעלמו ואתם העלויות שהחברה הבריטית נאלצה לספוג כתוצאה מהלחימה. ב-4 ביולי, 1954, ארבע עשרה שנים של קיצוב מזון מגיעים לקצם כששר המזון, גווילם לויד ג'ורג' מבטל את ההגבלות על קניה ומכירה של בשר.

בפעם הראשונה מאז מלחמת העולם השניה, שוק סמית'פילד בלונדון נפתח בחצות במקום בשש בבוקר והקצבים מרוויחים סכומים אדירים, רווחים שמעוררים חששות שמא מחירי הבשר יאמירו עד שכוחות ההיצע וביקוש יכפו איזון.

עם זאת, בעלות הבית צוהלות וכדי לציין את האירוע הן עורכות טקס חגיגי בכיכר טרפלגר. השר עצמו שורף העתק של פנקס הקצבה שלו (ושומר את האמיתי למזכרת) וסך הכל העם הבריטי שמח לפתוח את העידן החדש בהיסטוריה שלו.

1954 היא לא רק שנה המאופיינת במלכה נוודה ויותר אפשרויות לצרוך בשר. זהו גם השנה שבה נחשף לציבור בית אחוזה עתיק ומכובד, בית אחוזה שאת ההיסטוריה שלו לוסי מ. בוסטון מתארת בספרה The Children of Green Knowe.

"המסלול כלפי מעלה בהיסטוריה של עם היא בטווח הרחוק תוצאה של עמידות הלב של האנשים והנשים הממוצעים" (המלכה אליזבת השנייה)

לוסי מריה בוסטון (1892-1990) היתה סופרת אנגליה ויוצרת של גן אחוזה קסום. היא כתבה גם עבור ילדים וגם עבור מבוגרים ובעיקר ידועה בגלל סדרת ספרי ה-Green Knowe שלה, סדרה של ששה ספרי פנטזיה נמוכה שפרסמה בשנים 1954-1976.

ללוסי (כי זה נשמע מוזר לקרוא לה בוסטון) היו חיים די מעניינים. במהלך מלחמת העולם הראשונה היא עזבה את לימודי המכללה שלה כדי להתנדב כאחות והיא שירתה בתחנה לפינוי הרוגים בנורמנדי. במהלך השירות שלה היא התיידדה עם החיילים הפצועים ועשתה ככל יכולתה כדי לשפר את חוויית השהות בתחנה עבורם. מאמציה כמעט הובילו לסילוקה כי האחות הראשית זעמה כשראתה אותה יושבת על המיטה של אחד החיילים הפצועים.

אחרי המלחמה היא התחתנה עם קרוב משפחה מרוחק שעבד כמנהל של בית מלאכה לעיבוד עורות. נישואיה החזיקו מעמד שמונה עשרה שנה והסתיימו בגירושין. לאחר מכן, לוסי נסעה לטיול ארוך בבירות המוזיקה של אירופה ואז השתקעה בוינה לכמה שנים טובות כדי ללמוד ציור.

ב-1932, לוסי, עכשיו בת 45, חזרה לאנגליה וקנתה בית בכפר המינגפורג גריי. הסתבר שהבית שהיא קנתה היה בית אחוזה נורמני ואחד הבתים הכי עתיקים באיים הבריטיים. לוסי קראה לבית החדש שלה Green Knowe ובילתה את השנים הבאות בשחזור הבית ובנטיעה של גן אחוזה קסום שכלל תעלה, ורדים עתיקים, אירוסים עטורי פרסים וגיזום דקורטיבי של השיחים והעצים.

אחוזת Green Knowe והגינה סייעו ללוסי, בגיל 62, להתחיל את קריירת הכתיבה שלה. האחוזה הפכה לפוקוס ולמקור ההשראה של כל היצירות שלה. הספר הראשון שלה היה Yew Hall (נכתב ב-1954), רומן מבוגרים שהיא תיארה כ"שירה החוגגת את אהבתי לבית". לאחר מכן היא כתבה את The Children of Green Knowe הספר הראשון בסדרת ספרי הילדים המפורסמת שלה.

"היו לה תלתלים קצרים ופרצוף עם כל כך הרבה קמטים שנראה כאילו מישהו ניסה לצייר אותה למשך הרבה מאד זמן וכל קו שהוכנס גרם לפרצוף להדמות יותר אליה." (The Children of Green Knowe).

הספר מספר את סיפורו של טוסלנד, טולי, שנשלח לבלות את חופשת חג המולד שלו עם הסבתא רבא אולדנו (Oldknow) שלו ב-Green Noah, בית אחוזה עתיק בכפר. הגברת אולדנו היא אשה חמה טובת לב שאוהבת לספר סיפורים לנין שלה, ילד בודד עם דמיון מאד פעיל.

לאמא של הגברת אולדנו קראו לינט. ללינט היו שני אחים גדולים: אלכס וטובי. כשטולי מגיע לאחוזה בפעם הראשונה הוא רואה תמונה שלהם כילדים ומבקש מסבתא רבא שלו לספר לו יותר עליהם. היא מציגה לו אותם כילדים שהיו פעם וטולי מדמיין אותם חיים ומשחקים באחוזה.

במהלך הספר, אנחנו נחשפים להרפתקאות של טולי ב-Green Noah שבו הוא חושף הרבה סודות חבויים ואוצרות גנוזים כמו הפסל הענק של סנט כריסטופר השומר על האחוזה, עץ טקסוס מקולל שנשתל ע"י המכשפה הצועניה פטרונלה, הרוחות של לינט, טובי ואלכס משחקים ביער וכמובן השם המקורי של בית האחוזה (ספוילר: זה Green Knowe).


"What's thought cannot be unthought" (לוסי מ. בוסטון)

יש לי רגשות מאד מעורבים לגבי הספר הזה. כמבוגר מאד הייתי רוצה לבקר ב-Green Knowe כי המקום נראה יפיפה (ראו תמונות למעלה) ויש הרבה היסטוריה עתיקה בבית האחוזה שהייתי רוצה לספוג. לוסי עושה עבודה מדהימה בלהחיות את בית האחוזה העתיק ואני מעריץ אותה על כך.

כספר, אני לא סגור עדיין מה אני חושב עליו. הדמות של טולי מאד מזכירה לי את אן שרלי מהאסופית (הספר הראשון). מדובר בשני ילדים בודדים עם שהוזנחו ע"י הסביבה שלהם עד שמצאו בית חם ואוהב בפינה נדחת של התרבות המערבית שבו הדמיון שלהם קיבל את החופש לפרוח. עם זאת, בניגוד לאן שרלי, ההתפתחות שטולי עובר כדמות היא מאד מוגבלת. ההישגים שלו, שחשובים לו כילד, הם רחוקים מלהיות חוויות מכוננות. זה לא בהכרח דבר רע, אבל זה אומר שהרושם שהספר השאיר עלי לא היה עמוק כמו שציפיתי.

אחד הדברים שאני אוהב בספרים קלאסיים הוא שהם מרגישים חיים ורלוונטיים גם אם עברו הרבה דורות מאז שנכתבו. לוסי עשתה עבודה מצויינת בלהנגיש לנו את בית האחוזה שלה, אבל היא לא עשתה את זה באופן שלפי דעתי הוא רלוונטי לילדים המאד עירוניים של היום. יש סיכוי לא רע שאם תשאירו ילד בן שבע לבד בבית אחוזה עתיק ללא פעילות מתוכננת, הבית יעלה באש עד סוף השבוע והילד יתלונן שהוא משועמם.

הדמיון של טולי הוא גם מאד מוגבל לפי סטנדרטים מודרניים. הוא לא משתמש בדמיון שלו בשביל לבנות עולמות או לצאת למסעות פנטזיה. הוא משתמש בו בשביל להמציא חברים, וזה כן דבר מדהים, רק הייתי רוצה שההרפתקאות שלהם ביחד יהיו קצת יותר הרפתקניים ושהפנטזיות ירגישו קצת יותר פנטסטיים, אבל אני גם חושב שזה עניין של טעם.

אני לא רואה את עצמי קורא את הספר הבא בסדרה, אבל זה יותר עניין של טעם אישי ופחות בגלל שלוסי לא יודעת לספר סיפור. הספר היה מועמד למדליית קרנגי ב-1954, זכה לקבל עיבוד טלוויזיוני של ה-BBC והמון אנשים ב-Goodreads מתים על הספר והסדרה. כל אלו הם סיבות מספיק טובות לתת לספר הזה הזדמנות, אפילו אם אני אישית לא מתתי עליו. אם אתם בוחרים לקרוא את הספר, תגידו לי אחר כך מה חשבתם. הייתי רוצה לשמוע מה אנשים אחרים חושבים על הכתיבה של לוסי.

#ספרהעומר2

#אייקוןלאעצראותי


0 views

©2019 by Sefer HaOmer ספר העומר. Proudly created with Wix.com

  • White Facebook Icon