©2019 by Sefer HaOmer ספר העומר. Proudly created with Wix.com

  • White Facebook Icon
Search
  • Yehoshua Paul

1953 - Tittivulus, or, The Verbiage Collector (פוסט בעברית)

1953. הנשיא אייזנהאואר מתחיל את כהונתו. הוא נושא נאומים וחותם על הסכמים. מייקל איירטון כותב את Tittivulus, or, The Verbiage Collector.

"אם לא ניתן לפתור בעיה, צריך להגדיל אותה" (אייזנהאואר)

ב-20 לינואר, הנשיא דוויט ד. אייזנהאואר מושבע כנשיאה ה-34 של ארה"ב.

לאייזנהאואר יש כמה מטרות פשוטות:

  1. להפחית את הגרעון הפדרלי

  2. לבלום את התפשטות הקומוניזם

  3. לצאת מקוריאה

בעולם אידיאלי, ניתן היה להשיג את היעדים האלו באמצעות הסכם שלום עם ברית המועצות. סטלין בדיוק נפטר משבץ ויש עכשיו חלון הזדמנויות היסטורי לסיום הסכסוך בין המעצמות וסיכוי להפטר מהעלויות הגבוהות של המשך המלחמה הקרה.

אייזנהאואר מתאר את העלויות האלו בנאומו, "סיכוי לשלום" (Chance for peace), שאותו הוא מעביר לאגודת עורכי העיתונים האמריקאית.

"העלות של מפציץ כבד מודרני הוא כזה: בית ספר מודרני מלבנים ביותר מ-30 ערים. זהו שני תחנות כח חשמל שכל אחת משרתת עיירה של 60,000 נפשות. זהו שני בתי חולים מצוינים מאובזרים באופן מלא. זהו שמונים קילומטרים של כביש בטון. אנחנו משלמים עבור מטוס קרב בודד 15 מליון ק"ג חיטה. אנחנו משלמים עבור משחטת אחת עם בתים חדשים שהיו יכולים לאכלס מעל 8,000 נפשות... זוהי כלל לא דרך חיים באף מובן אמיתי. תחת עננה של מלחמה מאיימת, האנושות תלויה על צלב ברזל."

לרוע המזל, המנהיגות החדשה של ברית המועצות לא מוכנה להתייחס להצעות של הנשיא אייזנהאואר והוא בוחר ללכת עם התכנית האלטרנטיבית שלו - נשק גרעיני.

פצצות אטומיות עולות הרבה פחות מחטיבות צבאיות ומאפשרות לנשיא להפחית את ההוצאות הצבאיות. הם גם מאפשרים לארה"ב לשמור על שוויון עוצמה צבאית מול ברית המועצות. בנוסף, הנשיא יכול להשתמש בהם כדי להטיל אולטימטום על צפון קוריאה וסין.

האיומים הגלויים של הנשיא אייזנהאואר לפתוח חזית גרעינית משיגים את יעדם. הרפובליקה העממית של סין וקוריאה הצפונית מסכימים לחתום על הסכם הפסקת אש עם כוחות האו"ם. שבויי המלחמה בשני הצדדים משוחררים הביתה. עם זאת, יש 22,000 שבויים סינים וצפון קוריאנים המסרבים לחזור והם נשארים בקוריאה הדרומית כאזרחי הקפיטליזם.

המדינה היחידה שנשארת מחוץ לחגיגה היא קוריאה הדרומית, אבל זה רק בגלל שהנשיא סינגמן רי לא מוכן להכיר בכך שחצי האי מפולג. מבחינתו, יש עם קוריאני יחיד שצריך לאחד תחת שלטונו. מבחינת שאר העולם, זה ממש לא משנה. הסכסוך הסתיים מבחינה רשמית ויש עכשיו קו הפסקת אש רשמית בין המדינות.

האם ההסכם כנה או שמדובר במקבץ אקראי של מלים מיותרות? זוהי שאלה שהולכת להעסיק דיפלומטים רבים בעשורים הקרובים. בינתיים משרד הגיבובים עובד שעות נוספות בלדאוג שבאופן שיטטי אנשים יפרשו את הסכם הפסקת האש הקוריאנית איך שבא להם ויצטטו אותו באופן חלקי ומוטעה.

מהו משרד הגיבובים? מייקל איירטון מסביר ביסודיות את אופן העבודה של המשרד השטני בספרו Tittivulus, or, The Verbiage Collector.

"אלו לא גיבובים, זה הביוגרפיה שלי" (השטן)

מייקל איירטון (1921-1975) היה סופר, אמן, צייר, מדפיס, פסל, מעצב, מבקר ושדרן אנגלי שכמעט ולא מוזכר באינטרנט. התוצאה היא ביוגרפיה קצרה ודלת גיבובים, למרות התפקיד הקריטי של איירטון בתיעוד התתעללויות שהשפות האנושיות עברו במהלך ההיסטוריה.

כמו בני נוער רבים אחרים, איירטון היה אכזבה להוריו. אביו, ג'רלד גואלד, היה משורר ואמו, ברברה בודיכון איירטון היתה פעילה פוליטית למען זכות הבחירה לנשים. איירטון זכה לקבל את החינוך הליברלי הכי טוב שניתן היה להשיג עד שהוא גורש מבית הספר והתחיל את הקריירה האמנותית שלו.

בהתחלה, איירטון למד אמנות עץ באנגליה, אבל בהמשך הוא עבר לפריז, שם הוא חלק סטודיו עם חברו ושותפו העתידי ג'ון מינטון. כאשר מלחמת האזרחים הספרדית פרצה, איירטון ניסה להתגייס לצד הרפובליקני, אבל סורב כי היה צעיר מדי. לאחר שמלחמת העולם השניה פרצה, איירטון גויס לחיל האויר הבריטי, אבל שוחרר בגלל בעיות בריאות.

התפוקה של איירטון היתה מאד מגוונת והיא השתנתה ככל שהוא עצמו התפתח כאמן. בשנות הארבעים הוא טייל המון ברחבי איטליה ושם פיתח עניין באמנות מתקופת הרנסנס ופיסול מתקופת הקדם-רנסנס. מאוחר יותר, בשנות הששים, הוא נסע ליוון ושם פיתח התעניינות באגדה של איקרוס, מבוכים וכל מה שקשור למיתולוגיה יוונית.

הספר Tittivulus, or, The Verbiage Collector הוא הנסיון המצחיק של איירטון לתעד את הקריירה של השד הזוטר המאד אמיתי, טיטיוילוס - השד הפטרון של הסופרים.

"קשקוש בלבוש" (השטן)

טיטיוילוס היה שד זוטר ששחה בסטיקס מבלי להזיק לאף אחד כאשר הארכידמון הנכה בלפגור גייס אותו כדי לאסוף גיבובים עבור כוחות האופל. מנקודת מבטו של בלפגור, טיטיוילוס היה "בטלן, יושב בטל, מזלזל, חסר כבוד - ובקיצור כופר" ולכן מועמד אידיאלי למשרה החיונית הפנויה.

מלים הומצאו בעיקר בשביל לשבח את הקב"ה. המטרה השניה שלהם היא לשמש כאמצעי תקשורת בין בני תמותה, אמצעי שעובר המון התעללות. "כל קול ללא פשר, כל מילה בטלה, כל שטות יומרנית" יכולה להוות ראיה פוטנציאלית האמפשרת לשלוח נשמות לגהנום. לכן, טיטיוילוס צריך לאסוף את כולם - בשקים - ולאחסן אותם בתוהו ובוהו.

בהתחלה, טיטיוילוס היה יותר ממסוגל למלא כל יום שבעת אלפים שקים במלים שהופקו ע"י כמרים נוצרים שאהבו להתווכח על ההגייה הנכונה של פסוקים ונזירים משועממים שנאלצו לבזבז יותר מדי זמן בתפילה בשעות שלא נועדו לעירנות. עם זאת, במהלך הזמן האנושות מפתחת את השיטות שלה להתעלל במילים וזה מייצר יותר עבודה, יותר שקים שטיטיוילוס צריך לאחסן בתוהו ובוהו וצורך דחוף בסיוע יצירתי.

"עידן של תבונה, של חירות, של שוויון ושל אבהות, ברנש זקן" (השד קריטיקוס)

היו לי תקוות מאד גבוהות לגבי הספר הזה ומאד התאכזבתי כשהן לא התממשו, אבל זה לא הספר, זה אני. צריך השכלה ספרותית מקיפה בכמה שפות כדי לתפוס את כל הבדיחות בספר. אני עונה על הדרישות האלו רק באופן חלקי. ההשכלה הספרותית שלי מוגבלת לאנגלית והיא לא ברמה מספיק מתקדמת כדי לתפוס את הכל.

הספר כולל ציטוטים לא מתורגמים בצרפתית, איטלקית, לטינית ושפות שלא הצלחתי לזהות. על אלו, נאלצתי לדלג (היה ראש השנה והיו יותר מדי להקליד ב-Google Translate אחרי החג). באנגלית, הצלחתי לזהות חלק מהטקסטים שעוותו, אבל אחרים עליתי עליהם רק בקריאה שניה. מאד נהניתי מהאזכורים שהצלחתי לזהות, אבל יותר מדי פעמים הרגשתי מתוסכל מכך שידעתי שאני קורא משהו שאני יודע שאמור להיות מצחיק, אני פשוט לא הבנתי למה.

אם אתם מסוג האנשים שמסוגל להתעלם מאזכורים ובדיחות שאתם לא קולטים, או שיש לכם דוקטורט בספרות ואתם דוברים ארבע עד שמונה שפות, הספר הזה הוא בשבילכם. הוא מאד כיפי ואתם תצחקו המון.

עבור כל השאר, הייתי מדלג על הספר ונרשם מחדש כסטודנט לאוניברסיטה כדי להשלים את ההשכלה החסרה וגם כדי לייצר עוד גיבובים חסרי משמעות שטיטיוילוס העמוס יוכל לאסוף.

#ספרהעומר2

#מסעבמאהשהיתה




4 views