Search
  • Yehoshua Paul

1911 - Ladies Whose Bright Eyes (פוסט בעברית)

1911. בבריטניה משלוח דואר האוויר הראשון מגיע ליעדו בביטחה והמדרגות הנעות החשמליות הראשונות מותקנות בכניסה לרכבת התחתית בתחנת ארלז קורט (Earl's Court) בלונדון. בארה"ב, פרדריק וינסלאו טיילור מפרסם את החלק הראשון בסדרה שלו על עקרונות הניהול המדעי ב-American Magazine ובתגובה פועלים בכל העולם מכריזים על שביתות כאשר מנהלי עסקים וממשלות מנסים ליישם את ההצעות שלו.

זהו אמצע הגל השני של תנועת היעילות הלאומית בממלכות המאוחדות, תנועה שחיפשה לבטל הרגלים, מנהגים ומוסדות מיושנים ולהחליף אותם בניהול מודרני ויעיל. יש דרישה גבוהה ליעילות טכנוקרטית ויעילות ניהולית. העולם מתפתח בקצב מהיר. הרבה מקבלי החלטות מרגישים שכדי לייעל את בריטניה, כמעט כל תחום אפשרי צריך לעבור עדכונים ושדרוגים כדי לעמוד בסטנדרטים הכי מעודכנים של העקרונות המדעיים החדשים. באמצע כל המהלכים הלאומיים להשיג מקסימום יעילות, פורד מדוקס פורד כותב את Ladies Whose Bright Eyes, ספר מסע בזמן סאטירי על מוציא ספרים מודרני הנשלח בחזרה לימי הביניים, תקופה שבה אנשים היו צריכים סרגל ערכים שונה כדי לשרוד ולשגשג.

פורד מדוקס פורד (נולד כפורד הרמן הופר, 1873-1939) היה סופר, משורר, מבקר ספרות ועורך אנגלי. הוא היה אחד האנשים המשפיעים ביותר על ההתפתחות והקידום של הספרות האנגלית בתחילת המאה העשרים. ב-1908, פורד ייסד את כתב העת The English Review, שבו הופיעו לראשונה הרבה מהסופרים והמשוררים הגדולים ביותר באותה תקופה, כמו עזרא פאונד וד. ה. לורנס. ב-1924, פורד ייסד את כתב העת The Transatlantic Review עוד כתב עת שהשפיע מאד על הספרות המודרנית. כמבקר ספרות, פורד ידוע באמירתו: "תפתחו את הספר בעמוד תשעים ותשע ותקראו, והאיכות של כלל היצירה תיחשף לפניכם" (תרגום שלי). עצה שאני מתכנן ליישם קצת יותר לפני שאני מתחיל סופר חדש.

פורד היה סופר מאד פורה והוא הצליח להוציא מתחת ידו עשרות ספרים, שירים, מאמרים וביקורות ספרותיות. הספר הכי מפורסם שלו הוא החיל הטוב (תורגם לעברית ב-1977 ע"י הוצאת סימן קריאה מופת) שמככב הרבה ברשימות שונות של "הספרות הכי חשובה של המאה העשרים". בנוסף יש לפורד גם את טרילוגיית The Fifth Queen על חייה של המלכה קתרין הווארד, טרילוגיה שהסופר המפורסם ג'וזף קונרד, תיאר אותה כ"שירת הברבור של ז'אנר ההיסטוריה הרומנטית" (תרגום שלי).

הספר Ladies Whose Bright Eyes נכתב כגירסה הפוכה ויותר מציאותית של הספר ינקי מקונטיקט בחצר המלך ארתור (תורגם לעברית שלש פעמים). פורד תהה מה באמת יקרה אם אדם מודרני יושלך אחורה בזמן לתקופת ימי הביניים וכתב ספר כדי לחקור את הרעיון. האדם המודרני המדובר הוא מר סורל, מוציא לאור בעל גישה עסקית המתגאה ביכולתו לדעת תמיד מה הציבור רוצה לקרוא ואז להוציא את זה לאור. איכות ספרותית בשבילו היא רק שיקול משני. לאחר שהוא נופל חסר הכרה בעקבות תאונת רכבת, הוא מתעורר ומגלה שהוא חזר אחורה בזמן 500 שנה ושהוא נמצא בגוף של מחולל ניסים הנושא חפץ קדוש.

מר סורל מוצא את עצמו מתמודד מול אתגרים רבים בתקופת הזמן החדשה שלו. בהתחלה, הוא מניח שהוא נמצא באיזשהו סוג של מחזה ולוקח לו זמן להפנים את הנסיבות החדשות שלו - תקופה היסטורית אלימה ומסוכנת שהוא לא ערוך עבורה בכלל. כל האצילים והכמרים שהוא פוגש מדברים ניב של צרפתית שהוא בקושי מסוגל להבין, מונעים מתאוות בצע חריפה ומניחים (בצדק) שהחפץ שהוא נושא מסוגל לחולל ניסים, ולכן הם רוצים אותו לעצמם. מר סורל לא מוותר והוא מנסה להציג לסביבה החדשה שלו רעיונות והמצאות מודרניים, רק שזה לא עובד לו. הוא מנסה להציע לגבירה בלנש, השליטה צמאת הדם של הארמון שבו הוא מתארח, להאיר בלילה את מסדרונות הארמון עם אבוקות כדי לשפר יעילות ולצמצם את כמות המשרתים שלה בחצי. היא עונה לו שהחצי שיפוטרו יגוועו ברעב ויהפכו לשודדים ושאם המסדרונות שלה יהיו מוארים בלילה יהיה יותר קל לצמיתים ולמשרתים שלה להתגנב לחדר שלה ולשסף לה את הגרון (ולבצע בה שערוריות אחרות) - סכנה מאד אמיתית בתקופת ימי הביניים ותרחיש שלמר סורל אין מושג איך להתמודד אתו. אמנם, מר סורל מכיר מטוסים, רכבות ורובים, אבל אין לו מושג איך לבנות אותם, או אפילו איך נראה אשלגן חנקתי ולכן הידע הוא די חסר ערך עבורו. למרות אתגרים אלו, מר סורל מצליח לשגשג בתקופת הזמן החדשה שלו, בעיקר בגלל שהחפץ הקדוש שהוא נושא רק מחזק את המוניטין שלו כמחולל ניסים (למרות ההכחשות שלו) והמוניטין הזה מספק לו הכנסה קבועה של מתנות מאיכרים ושלל נשים מעריצות.

אני מאד נהניתי מהספר ואני חושב שהוא עושה עבודה מצויינת בלהצביע על הרבה מחוסר ההיגיון של הגישות שמר סורל מנסה לייצג. הספר גם מספק לנו פרשנות קצת יותר מבדרת וגם יותר מציאותית על הגסות של ימי הביניים. השאלות המוטלות על הפרק הן כמעט תמיד שאלות של חיים ומוות, אבל עדיין המעמדות העליונים מוכנים לקחת את הזמן להתווכח על הפרשנות המשפטית הנכונה לגבי מתי משתמשים באיזה סוג של אלימות פיזית קשה כדי להכריע סכסוכים. לי אישית היה בערך את אותה כמות ידע היסטורי שהיה למר סורל כשהוא חזר אחורה בזמן ולכן היו מקומות בספר שמבחינתי היו קצת מאתגרים והתקשיתי להבין עד הסוף את הנסיבות ההיסטוריות והפוליטיות שתוארו. אבל ראיתי בחוסר הידע שלי יותר יתרון מאשר חסרון כי זה שם אותי באותו מקום כמו הדמות הראשית. סך הכל מדובר בספר כיפי ואני ממליץ לקרוא אותו.

בימי הביניים צריכים להיות ערוכים לכל מצב

העומר היום הוא נצח בגבורה, מידות שמתאימות לספר בגלל המסע בזמן. מר סורל מפגין אומץ לב וגבורה במעשיו גם במאה העשרים וגם בימי הביניים. הוא מפגין אומץ לב במאה העשרים כשהוא מסכים לבצע מעשים שאמנם לא מקובלים מבחינה חברתית, אבל שהוא יודע בלבו שהם הדבר הנכון לעשות. בימי הביניים, מר סורל וכל הדמויות מסביבו חייבים להפגין מידה כלשהי של גבורה חיצונית ברמה היום-יומית, אחרת הם לא ישרדו עד סוף היום - פשוטו כמשמעו. מקרים אלו מדגימים לנו את הנצחיות שבמידת הגבורה, מידה שאנחנו צריכים להשתמש בה כדי להתקדם בחיים, ללא קשר לתקופת הזמן שבה אנו חיים. אנחנו צריכים את המידה הזו בשביל, למשל, להתמקח על תוספת שכר עם המנהל שלנו, לבקש מבן או בת זוג עתידיים לצאת איתנו לדייט, או פשוט להתמודד כל יום עם נכות קשה. גבורה היא חלק ממסע החיים שלנו שבלעדיה כולנו נהיה אבודים.

0 views

©2019 by Sefer HaOmer ספר העומר. Proudly created with Wix.com

  • White Facebook Icon