Search
  • Yehoshua Paul

1901 - ביערות אפריקה

1901. האוקאפי (גי'רף היער) נצפה לראשונה ע"י אירופאים באפריקה. גרמניה והממלכות המאוחדות מגיעות להסכמה על גבול הספר בין מזרח אפריקה הגרמנית למושבה הבריטית - ניאסאלנד, והצבא הבריטי מעביר את זמנו בלתת לעשרות אלפי נשים וילדים בורים למות מרעב והזנחה במחנות ריכוז (הבורים הם איכרים פרוטסטנטים שבאו מהולנד, גרמניה וצרפת להתיישב בדרום אפריקה החל מהמאה ה-17).

מעל 80% משטח אפריקה נמצא תחת שלטון אירופאי. המעצמות הגדולות עסוקות בלתפוס, לחלק ולכבוש את היבשת כמה שיותר מהר. כל מדינה רוצה למקסם את הנתח שלה בשווקים שעדיין לא מנוצלים, בכח העבודה הזול, ובעודף חומרי הגלם הממתינים לאנשי תרבות שיעשו בהם שימוש ראוי. ההשתלטות היא משימה קלה יחסית. בשנים האחרונות היו התפתחויות רבות בתחבורה (רכבות, אניות קיטור), תקשורת (טלגרף) ותרופות למחלות טרופיות ואלו עוזרות למעצמות להרחיב את שטחן במהירות רבה.

האירופאים יודעים שבאפריקה יש אוכלוסיה ילידית של פראי אדם המשוועים לתרבות המערבית הנאורה. לכן, לא רק שיש הצדקה למשימת הקולוניאליזם, מדובר בחובה מוסרית מהמעלה הראשונה. הצרפתים למשל האמינו שלהם ניתנה המשימה להרים את העולם לסטנדרט הצרפתי ע"י הפצת נצרות ותרבות צרפתית בכל מקום אפשרי. ז'ול פרי, אחד התומכים המובהקים בקולניאליזם הצהיר במפורש ש"צרפת עושה זאת ע"י ייסוד מושבות באלג'יריה, תוניסיה, מערב אפריקה, צ'אד, גבון, הקונגו ומדגסקר".

מצד שני, למרות ההתפשטות הקולניאליסטית המהירה, עדיין היו אזורים נרחבים בפנים היבשת שרגליים מערביות עוד לא דרכו בהם. לאזורי פרא אלו היתה אוירה של מסתורין והרפתקה המחכה להתחיל והם שילהבו את מוחותיהם של סופרים רבים והביאו אותם לכתוב סיפורי הרפתקאות נהדרים עבור קוראיהם האירופאים והאמריקאים שחשקו לדעת יותר על הסודות החבויים בתוככי היבשת השחורה. ביערות אפריקה (Le Village aérien) הוא רומן מהז'אנר הזה ואחד הספרים האחרונים שכתב ז'ול ורן - הרפתקה אפריקנית החוקרת את נושא האבולוציה ומה מבדיל את בני האדם מהחיות.



ז'ול ורן (1828-1905) הוא אחד מהאבות המייסדים של המדע הבדיוני והסופר השני הכי מתורגם בעולם מאז 1979 - הוא ממוקם בין ויליאם שייקספיר ואגאתה כריסטי. בצרפת ורוב אירופה, ורן נחשב כדמות ספרותית מובילה. לעומת זאת ברוב המדינות האנגלו-סקסיות, ורן מתויג כסופר מדע בדיוני או סופר ילדים. ההבדל כנראה נובע מתרגומים מקוצרים או מעובדים. בנוסף, הכתיבה של ורן מהווה את אחת ההשראות לז'אנר הסטימפאנק.

היצירה הכי מפורסמת של ורן היא המסעות המופלאים, סדרה פופולרית של ספרי הרפתקה שבו כל ספר נכתב רק לאחר מחקר מקיף ומעמיק. סדרה זו כוללת בין השאר את מסע אל בטן האדמה, 20,000 מיל מתחת למים ומסביב לעולם בשמונים יום. לורן היה יעד מאד שאפתני. הוא רצה שהסדרה תציג לקורא את כל הידע הגיאוגרפי, גיאולוגי, פיזיקלי ואסטרונומי שהיה קיים באותה תקופה והוא רצה לעשות את זה באופן ציורי ומבדר. הסדרה מכילה תשומת לב קפדנית (ומתישה) לפרטים קטנים וטריוויה מדעית ובד בבד מצליחה לשמר תחושות השתאות ושתמיד יש משהו חדש לגלות. כל אלו סייעו להפוך את הסדרה לפופולרית כי כל ספר בסדרה היא בעצם חוויה לימודית כיפית. גיליתי את זה להנאתי הרבה כשקראתי את ביערות אפריקה.

ביערות אפריקה מביא לנו את הסיפור של ג'ון קורט, אמריקאי רציני נטול חוש הומור, ומקס הובר, צרפתי רומנטי, שני חברים למסע המלווים שיירה לליברוויל, עיר הבירה של קונגו הצרפתית. לזוג הזה מצטרפים חאמיס, המדריך שלהם יליד קמרון ולאנגה, ילד שהזוג חילץ ואימץ מהילידים סוחרי העבדים ואוכלי האדם. עדר שועט של מאות פילים הורסת את השיירה ומכריחה את החבורה לברוח לתוך יער לא מוכר שם הם נאלצים להמשיך את המסע שלהם ברגל. לאחר סדרה של הרפתקאות ותגליות, ה"וואגדיס", שבט קופים מתקדם, מחלצים אותם ומביאה אותם לכפר שלהם. התגלית של הוואגדיס פותחת את הדיון האם הגזע החדש הזה, אולי חוליה חסרה בשרשרת האבולוציונית, יכול להחשב תת-גזע של בני אדם.

ב-1901, השנה בה נכתב הספר, הויכוח אודות האבולוציה עדיין הסעירה את ארה"ב ואירופה. ורן, שגדל כנוצרי קתולי, החליט להשתמש בספר הזה כדי להתמודד עם הנושא. כאשר הדמויות מגלות את הכפר, ג'ון ומקס מתווכחים מה בדיוק מגדיר את בני האדם כאדם. הם מתחילים מיכולת הדיבור אבל שוללים את הרעיון במהירות. החוקר האמריקאי, ריצ'רד לינץ' גרנר, כבר הספיק להוכיח עד 1901 שקופים מסוגלים לדבר ברמה מאד בסיסית. מאוחר יותר הזוג מתווכח האם אמונה בכח עליון היא מה שעושה את ההבדל. בסוף הם מגיעים למסקנה שהוואגדיס קשורים לבני אדם בגלל "שכמו האדם, גם להם יש חיוכים ודמעות".

בהתחלה, פחות התחברתי לספר. ורן מעולם לא ביקר באפריקה והרגשתי שהתיאורים שלו של ילידים קניבליסטיים שנהגו לאכול את הילדים של השבט שלהם וגם לסחור בהם כעבדים היא הגזמה קולוניאליסטית טיפוסית לתקופה. הייתי עוד יותר סקפטי לגבי עדר מאות הפילים שהבריח את החבורה ליער. להפתעתי גיליתי שאני טועה פעמיים. קנביליזם היתה בעיה ועדיין בעיה בקונגו ועדר פילים בהחלט יכול להיות משהו די גדול (ראו סרטון למטה). ברגע שהצלחתי לעקוף את ההסתייגויות שלי, הצלחתי להנות מההרפתקה שורן טווה ולמדתי הרבה מאד על הדרך.



העומר היום הוא חסד שבחסד, מידה שהדמויות הראשיות בספר צריכות לפתח יותר ושקיימת בשפע אצל הוואגדיס. לכל אורך הספר, ג'ון ומקס, מתנהגים בצורה אירופאית טיפוסית לתקופה. הם נציגי הגזע העליון המתורבתים וכל השאר הם פראים נחותים. מבחינתם, הם עושים טובה ללנגה כשהם מאמצים אותו ונותנים להם להתלוות אליהם (וזה באמת חסד), אבל גם ברור מאד שהם לא רואים בו כשווה אליהם ולא רק בגלל שהוא ילד. הם מפגינים את אותה גישה כלפי הוואגדיס שהראו להם כל כך הרבה נדיבות וחסד. ג'ון ומקס מוכנים להתווכח ביניהם האם הוואגדיס הם באמת בני אדם, אבל הם לא מרגישים שום צורך להפגין כלפיהם כבוד בסיסי. לפעמים התפתחויות בטכנולוגיה מקדימות התפתחויות במוסר. אירופה היום היא לא אותה יבשת שהיתה לפני 119 שנה והרבה מאד לקחים הופקו מאז (בעוד שהרבה אחרים נשכחו). אותו הדבר עם העומר. היום הראשון הוא לא היום הארבעים ותשע ואני מחכה לראות איך מידת החסד תתפתח לאורך הסדרה.

85 views

©2019 by Sefer HaOmer ספר העומר. Proudly created with Wix.com

  • White Facebook Icon